  
  
  
|
 |
|
||
  חברה, דחילקום, הלשון - מה עם הלשון? |
|||
|
|||
אני קורא מסור של מעריב עוד מהימים בבית הספר לרפואה, כשגרתי בירושלים. עברתי את כל השינויים בפורמט ובתכנים של העתון. כעת הפסקתי. לא כל כך בגלל ימין שמאל. בעיתון טוב - זה לא חשוב כל זמן שיש איזון ולמעשה טוב(!) שיש מבחר דעות! אני חושב שהם טועים בבית מעריב ומשפחת נימרודי כשפיטרו את רוב כתבי החוץ שעבדו לא בבירות ''הקלאסיות'' אני תמיד מצאתי משהוא מעניין בסיפורים של המזרחי (עיתונאי וותיק נדמה לי) על הערבה הפרירפריה או האינדיאנים כמו גם בסיפורים של מי שהוזכר כאן, לפני זילכה אמנון שהביא את יפן לעמודי העתון ועוד הרבה אחרים. אבל ככה ללקק למי שלא בדיוק מציל את העיתון? כמנתח פלסטי אני ממליץ למתרפס לנתק הלשון מנקודת החיסור לסוליית נעלי דנקנר. ובכלל, אתה מודע על פרשות דנקנר דן בן אמוץ למשל? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מנתח יקר |
|||
|
|||
שמחתי לקרוא מעט מחמאות הקשורות למעשי בשירות מעריב.... למען האמת עסקתי יותר בזוטות מאשר חמרים מהותיים, אך זה טיבו של טבלואיד. באשר לפרשות דנקנר - דן בן-אמוץ...ובכן, אינני חושב שהן לגופו של עניין. מערכת היחסים בין דנקנר למתבהם המקצועי ד.ב.א, היא עניין נפרד משאלת יכולת דנקנר לערוך את מעריב. למרות שפוטרתי מייד כשאמנון התייצב במערכת, אין לי טינה אישית מהסוג של ''מי הוא בכלל?'' אמנון היה עיתונאי מעולה, כמעט פובליציסט. כשעבדנו יחד בהארץ היה נראה בעיני שהוא מעמודי התוך של העיתון. אני בטוח שהוא יכול לערוך טוב, לא פחות ממרמרי בהארץ או כל עיתונאי מקצועי אחר. ''הטעם הרע בפה'' נובע מהרושם שאמנון ''זכה'' בגו'ב משום שנמנה על מעט מגיני עפר נמרודי ושמרגע שהצטרף ''למשפחה'' החל לשמש מה שמכנים כאן ''ה'אצט מאן'' .....''גרזנאי כורת'' המנסה לדלל ענפים בתקווה להפיק פירות טובים יותר. אני בטוח ''שכגרזנאי'' הוא ימצא עצמו,מוקדם או מאוחר,במצבן של נשות הנרי השמיני... וגם הוא ''יהיה טוב'' עד לרגע הגרדום. עוד הערה קצרה...בעיתונאות נהוג לאמר ''אתה טוב כמו הסיפור האחרון שכתבת'' צריך לתת לו צ'אנס ולראות עד כמה יטיב עם העיתון או...עד היכן יטיב עמו מי ששכר אותו על פני אחרים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מעריב: עיתון של צללים |
|||
|
|||
רוב העיתונאים, לרבות עורכי העיתונים, לרבות אמנון דנקר, אמנם מבינים את הוויית הצבא והמלחמה. מכיוון שלהווייה זאת יש ''מאסה'' גדולה יותר מכל נושא אחר, היא ''מושכת'' ומעצבת את כל הנושאים. לפיכך, אי הבנת הווית הצבא והמלחמה מתגלגלת לנושאים אחרים. התוצאה: ''מעריב'' תחת דנקנר או תחת ארז איננו עיתון שונה במהותו באשר לתוכן, הוא ''עיתון של צללים'' ולא של אמיתות, או, לפחות, התקרבות אליהן. ההבדל בין ארז לדנקנר, הוא ברייטינג והבדל זה צריך לעניין את בעלי העיתון את המפרסמים ואת אנשי יחסי הציבור אך לא את הציבור הרחב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| שלום אורי |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי