  
  
  
|
 |
|
||
  הגדרת הגבול המדוייק בין המוסיקה הקלאסית |
|||
|
|||
לבין המוסיקה ה''מודרנית'' הוא בעייתי. אך בהחלט אפשר להעביר קו כלשהוא דווקא בתחילת המאה ועשרים (בעשור הראשון או השני), כי מאז פחתו עד מאוד יצירות קלאסיות. בעיית הגדרת הגבול קשה ביותר במוזיקה, ובודאי בין מוסיקה קלאסית למוסיקה א-טונאלית ''מודרנית'' והוא יכול להיות רחב, קהה ולא חד. ועוד משהו ......... המוסיקה שונה מבחינה זו מן הציור, כשם שהשמיעה שונה מן הראיה. הציור והראיה הם חדים ומדוייקים, הצורות והצבעים ברורים והמבט קבוע וממוקד לכיוון נקודתי אחד לצורך ראיה והתמקדות בנשוא הראיה. ואילו המוסיקה והשמיעה רכים יותר, חדים פחות ואוזן האדם קולטת אותם גם אם האדם מרוחק ואינו בקו ראיה למקור המוזיקה. וכל זה רק מבטא את הבעייתיות של יכולת יצירת קו גבול ברור, מוזיקלי והיסטורי. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אבנר, אתה יוצר בעיה שאיננה קיימת |
|||
|
|||
באחד משיעוריי באקדמיה למוסיקה, השמיע אחד המרצים יצירה של שופן, רומנטיקן מושבע, שנשמעה מודרנית לחלוטין, מטורפת ממש. וזאת לא תופעה יחידה במינה במאה ה- 19. אולם: כל יוצרי המאה ה- 19 (ה''קלאסיים'') כמובן, עד האחרון שבהם (כולל שנברג המוקדם, אגב), היו נאמנים לשיטה הטונאלית, וכל תו שהם כתבו - היו לו הסבר ולגיטימציה במסגרת השיטה. אין זה אומר שכל מה שנכתב בנאמנות לשיטה היה יפה... התקופה הרומנטית המאוחרת כוללת יצירות שנשמעות חריפות לאוזן, לא נעימות, קשות לעיכול, ואף וולגריות. אבל אלו היו פיתוחים מוקצנים במסגרת השיטה והפילוסופיה, שעמדו באופן כללי על אותם יסודות מזה מאות שנים. המהפיכה של שנברג מעקרת לחלוטין את ההבדל שבין יצירה מכוונת לתוצר אקראי, ואם נסטה לרגע לתחום החקלאות: מוחקת את ההבדל שבין אשפה לזבל. ישנו הבדל ברור וחד משמעי בין מלחינים כגון בארטוק וסטרווינסקי, שהיו שניהם חדשנים ופרובוקטיביים בפני עצמם, לבין האסכולה של שנברג, וברן, וארז, ברג ודומיהם. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי