  
  
  
|
 |
|
||
  נכון, לא ברור לך! |
|||
|
|||
המעבר המהיר כל כך אצל הישראלי הממוצע מדהירה בכביש הפתוח של החילוניות הנוחה כל כך לסמטה הצרה של 'אלוהים הבטיח את ארץ ישראל ליהודים', יכול לגרום גם לרכב הבטוח ביותר להתהפך. קשה להאשים אדם המבטא עצמו בדרך זו במודעות ובאחריות להתנהגות הפרועה בכבישים. מעיון במקראות שהיו נפוצות בבתי הספר של החינוך הממלכתי בישראל בשנות הארבעים החמישים והששים, אפשר ללמוד על המעבר הבלתי אפשרי בתוך מקראה (אנתולוגיה) אחת מהטקסט המקראי לטקסט החילוני, למאמר של א.ד. גורדון, ולשיר של ביאליק. המטרה אז היתה ליצור גשר בין המסורת היהודית לאתוס הישראלי בהיווצרותו - כיבוש העבודה והאדמה, וכינון המדינה החדשה ומוסדותיה. הרטוריקה של הפוליטקאים אז היתה מלאה בשיבוצי פסוקים וביטויים תנכיים, וסיפורי הגבורה של המכבים התחרו רק בעלילות הגבורה של טרזן. אך שיטה זו של עריכת טקסטים, והמערך החינוכי שהיא איפשרה יצרו מצב בלתי אפשרי - בלבול מערכות אם תרצו. והתוצר של החינוך לפי שיטה זו, דור ראשון ושני למדינה, עד היום אינם יודעים בבירור האם נועדו להשרף על קידוש השם, להרוג באוייבי ישראל ברומח ובקשת, או לממש את החזון הרדיקלי של טולסטוי. העיקר שכולנו 'ציפורה נחמדת מארצות הקור אל חלוני' - שבנו את שבות ישראל - למרות שרובנו ככולנו נולדנו בארץ. את הבלבול העצום הזה רק השנים החולפות יסדרו. הדור הזה, או הדורות האלה, נידונו, כפי שהיה דור המדבר, להמשיך ולהסתובב כמו פורפרה בעולם חצי מיתי חצי אזרחי עד יום מותם. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי