|
1) אמן משובח לא זקוק לרייטינג התחלתי ויצירת מניפולציית רייטינג היסטרית. ליתר דיוק, כמובן שמתחייב פירסום וי''צ, אך הם ניזונים ממשהו ממשי, ולכן אין הם כה אינטנסיביים כמו במקרה של קידום זבל.
2) אלא שגם זבל יכול למשוך המונים, בעקבות י''צ היסטרי, המעביר להמון את המסר שהבהמיות היא עניין נורמטיבי ורצוי. בשלב השני הדברים כבר תופסים תאוצה מעצמם.
3) אשר לעניין ''בעל העסק'', דניאל קהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, מצביע בעבודותיו המאוחרות בין היתר על כך שאין לזהות פונקציונרים באירגון עם האירגון עצמו. טובתם העצמית אינה תמיד טובת האירגון. תקציב מנופח משמע - משכורות עתק לפונקציונרים רבים באירגון. תקציבים מנופחים במציאות הישראלית, פרושה בנוסף גם כסף לכיסים פרטיים של פונקציונרים בתוך האירגון עקב קומבינות סיבוביות שונות עם חברות נותנות שרותים ושאר ספקים. כלפי הבעלים הפונקציונר מצדיק זאת ב''רווחיות'' עקב פירסומות רבות במחיר מופקע.
4) למפרסמים לא חשוב התוכן אלא שיעור הצופים בפירסומת. אין לערבב בין מה ש''מן הראוי שיהיה'' (קביעה נורמטיבית) ובין איך שהמצב בפועל.
5) אם ערוץ 10 מפסיד - המדינה מכסה. כך גם לגבי ערוץ 2. תקציב מנופח משמע - משכורות עתק לפונקציונרים רבים באירגון. אין כאן היגיון של חברה פרטית בשוק תחרותי, אלא קואופרצייה של בעלי עניין במציאות בה מוזרם אליהם צינור הכסף. |
לא רציני. מיכאל שרון: תשובה
