|
שנאה היא כלי נישקו של החלש כנגד החזק. חזק לא רק במובן השרירי, אלא במובן האינטלקטואלי, ריגשי. לכן לא פלא שאבולוציה יצרה בעולמנו אנשים מחותים ריגשית, שוראים עצמם דפוקים מטבעם שלא נותר להם כלי אחר כדי להצדיק את מצבם ולהאשים את האחר, את היהודי. ככה נפלו רבים בגרמניה לנאציזם, שהגביר את זיקפתם כאומה אל מול הצוענים, ההומוסקסואלים, בעלי העסקים מצד אחד והבולשביקים מצד שני וכמובן היהודים שהיו הכל ומתחת לכל. אנשים רפי שכל נוטים להאשים את החכם מהם בכל צרותיו, ולכן אינני מתפלא שיש היום אנשים בתוכנו ובחוץ ששוב מאשימים את היהודים בסכסוך הישראלי ערבי, מאשימים את הכיבוש כיוצר הסכסוך וסם הממשיך אותו, מאשימים את בגין, שמיר וביבי כיוצרי השנאה. הללו רוצים שנהיה חלשים, ''צודקים'', שהעולם ירחם עלינו ויעשה את השלום עבורנו במחיר עצמאותנו וחיינו. זה עולם שמוכן לדפוק שוב את היהודים כדי להחזיר את השקט לקירבו, כאילו אחרי מלחמת העולם השניה הם עשו שקט לעצמם, לכל היותר הם החזירו את השקר, הצבועים האלה.
אבל אל לנו להאשים את השנאה, כי היא מסכנה, נבוכה ולא כל כך אשמה. אשמים הם האנשים עצמם, הארגונים עצמם שמשתמשים בשנאה ככלי נשק נגד אוייביהם האידיאולוגיים, ובמקרה שלנו נגד ישראל ונגד היהודים.
השנאה היא רק ביטוי אחד להתנהגותם. לצד השנאה יש את ההחרמה של כל מה שנגוע ביד יהודי, העזרה לאוייבים בפועל של היהודים (הכתבלב השבדי עוזר לא רק לפלסטינים אלא לתנועה האנטישמית הגדולה יחסית בשבדיה ובאירופה בכלל) ועד סיוע ממשי בלחימת הפלסטינים נגד ישראל אם בעיצה, במסירת מודיעין ורכישת מוצרים שמסייעים לפלסטינים לייצר נשק ותחמושת.
חכם ציון |
התחושה של קול קורא במדבר .
