  
  
  
|
 |
|
||
  הערה חשובה ושאלה |
|||
|
|||
ניכר בשרון שהוא מר נפש וכועס ועושה מישמש במספרים בעיקר מתוך רצון להוציא כעסו ולהירגע. לגבי היקפי ההתנצרות שקרב היהודים אין מספרים בדוקים, משום שהרישומים בוצעו חלקית, גם לגבי כמות היהודים בכל קהילה וגם לגבי התנצרות יהודים. לא כל התנצרות נעשתה בפומבי ורישמית, ולא כל התנצרות פומבית נעשתה לשם שמיים, אלא יותר כדי לקדם את המעמד האישי של המתנצר בקהילת הנוכרים. חלק מהמתנצרים התנצרו פורמלית, חלקם חזר ליהדות בשלב מסויים וחלקם נשאב לתוך הנוצרים המקומיים. היתה גם התגיירות, אבל ממש זניחה. בעת החדשה נהוג לציין את תחילת האמנציפציה כתחילת ההתנצרות החדשה. לפני כן ומאז מסעי הצלב התנצרו יהודים משיקולי ביטחון אישי ומשפחתי, מאיומי/לחץ הסביבה, ניתוק מהקהילה. אלה היו התנצרויות אישיות ולא קהילתיות. תהליכי האמנציפציה שהחלו במרכז אירופה ומערבה וכמעט לא חדרו למזרחה, שיחררו פורמלית את היהודים מהרבה מנהגים שהפלו אותם. אומנם האנטישמיות נמשכה וצעדיהם הוצרו והם נאלצו להיבנות אחרת, אבל המדינה נתנה להם להיכנס ליותר שטחים שמקודם נמנע מהם, כמו פקידי מדינה, צבא, בעלי עסקים ומפעלים, מקצועות חופשיים, מוסיקה ואומנות, חקלאות. תהליך האמנציפציה יצר גם מצב שבו היהודים לא הוגבלו במגוריהם. כך שיותר יהודים עברו לגור בערים הגדולות וכך הואץ תהליך הבורגניזציה שלהם. לצד החופש במגורים ובעבודה, נמשכו הגבלות הפורמליות והלא פורמליות בכל מיני שיטחי חיים, כמו לימודים באוניברסיטאות (הנומרוס קלאוזוס נמשך עד מלחמת העולם הראשונה, אח''כ דעך חלקית ושוב עם עליית הנאציזם היה הלך וצבר עוצמה). האמנציפציה קירבה יותר יהודים לאקדמיה ולמחקר ויותר יהודים מצאו עצמם בשורות הקידמה המדעית והטכנולוגית בתחילת המאה ה-20. האמנציפציה גם הוציאה יותר מתבוללים במרכז אירופה. בשנות ה–20 היו כ–500,000 יהודים בגרמניה. 40% מהם התבוללו. היה להם שוויון חברתי והם נטמעו בחברה הגרמנית במעמד הבינוני ומעלה. הם מילאו תפקיד מפתח ברפובליקת ויימאר שההוגה שלה היה פיליפ שיידֵמן היהודי. למשל בוורשה מספר היהודים צמח מתחילת המאה עד שנת ה-39 כשהיהודים מהווים יותר מ-30% מתושבי העיר. אם בתחילת המאה רוב בתי הספר היהודיים היו תורניים אז בשנות ה-30 כבר קרוב ל-50% היו בתי ספר כלליים ליהודים וחלק מהיהודים למדו בבתי ספר פולניים. יחד עם זאת בפולין תהליך ההתבוללות היה מצומצם ביחס לתהליך בגרמניה ובאוסטריה, בשל המבנה החברתי השונה של המקומיים. איש מדע, נגן, קומפוזיטור, שרצה באוסטרו-הונגריה או בגרמניה לקבל משרה גבוהה היה צריך להתנצר, ולו למראית עין. הדרישה הזאת לא היתה בפולין דרישה מובהקת ויהודים השתלבו במשרות הוראה, מחקר ואומנות כיהודים. בצרפת אחרי מלחמת 1870 חיו כ- 120 אלף יהודים שהיוו כ- 0.3% מהאוכלוסייה הכללית בצרפת (שמנתה בשנת 1910 כ-42 מליון תושבים). כמו יהודי מרכז אירופה הרוב התרכז בערים. תהליך העיור הוא פועל יוצא של רצון היהודים להשתלב בחיים הרגילים של המדינה והוא גרם להחלשות מוסדות הקהילה הישנים. לכן נוצרו מסגרות חדשות שמטרתן היתה לשמור על קשר ומחוייבות בין יהודים בצורה אחרת ותואמת לשינויים. לפי וויקיפדיה בכל שנה במאה ה-19 התנצרו כ-2000 יהודים והחל מ-1890 המספר עלה ל-3000 לשנה. http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_former_Jews . אינני יכול להעריך אם הנתון הזה מדוייק ותקף עד ימינו. * חכם ציון | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי