  
  
  
|
 |
|
||
  נכון, אבל ה''חושבים'' צריך להרחיק לכת יותר מזה |
|||
|
|||
הרפורמה האמיתית המתבקשת -במיסגרת שידוד המערכות הכללי הנדרש בכל מערך הביון הישראלי - היא הפרדת כל אגף האבטחה מן השב''כ והקמת שירות אבטחה יעודי עצמאי (לא במיסגרת המשטרה, העמוסה במשימות אחרות ובעצמה סובלת ממערכת פיקוד בעלת ליקויים מיבניים חמורים) במתכונת ה-Secret Service האמריקאי (הכפוף, אגב, למשרד האוצר שם - מאפיין שאיני ממליץ לאמץ). שאלת מחיר האבטחה של לשעברים למיניהם היא משנית לעומת המשאב היקר ביותר שהאירגון הנוכחי מבזבז: זמן פיקוד ומחשבה של ראש השב''כ וכן של ראש הממשלה באינטראקציה ביניהם; ועל אחת כמה וכמה כיום, כשהשב''כ במלחמה. משימת האבטחה מחייבת מיומנויות ספציפיות שהן בעיקרן מיומנויות לחימה, טכניות יותר מאינטלקטואליות. זו אינה דרך זילזול, בוודאי לא במיומנויות המטה, התיכנון והמבצעים שהמשימה מחייבת, אלא פשוט הכרה באופיה, שהוא בעיקרו פאסיבי ומחייב ''כוננות ספיגה'' מתמדת והפעלת תירגולות פחות או יותר קבועות (כמובן עם שיקול דעת להתאמתן למצב הספציפי) במקרה של ''אזעקת אמת''. מיומנויות אלה שונות לגמרי מאלה הנדרשות לניהול מבצעי ביון ולעיבוד פירותיהם. די להשוות בין הפרופיל של קצין האבטחה לזה של קצין האיסוף; בשביל הראשון מספיק המסלול הרגיל של ''בחורינו המצויינים'' - יחידה ''מובחרת'' והכשרה קצרה יחסית;בשביל השני צריך הכשרה ארוכה הרבה יותר עד להבשלה ומיומנויות פסיכולוגיות, אנושיות ואינטלקטואליות שקשה לפתחן במנטאליות הצה''לו-ישראלית. עם כל ההסתייגות, דומה שהקאריירה של כרמי גילון מדגימה זאת (בנוסף ליסוד הקידום המואץ והמהיר מדי, שהוא מחלתן של כל המערכות בישראל ובראשן צה''ל). אכן, אירוניה מרה של הגורל היא, שמי שהגיע אל השב''כ מכיוון האבטחה סיים את הקאריירה שלו בכשל הכפול הנורא של רצח רבין - כשל מערכתי בתחום האבטחה, בתחום המודיעין ובתחום הקישור ביניהם כאחד; והכרח לפיכך לשאול אם יש צידוק למסלול גיוס, הכשרה וקידום שאינו מכיר בהבדל בין שני התחומים ומערבב אותם לכלל שעטנז לא בריא. כשל כפול זה מפריך גם את הטיעון המקובל של חסידי המיבנה האחוד הנוכחי: שהוא הכרחי לזרימה מהירה ובלתי מופרעת של מידע, בעיקר התראות, מן המודיעין אל המאבטחים בשטח, ולהיפך -שאלות ובירורים (למשל על טיפוסים חשודים) מן האבטחה אל המודיעין.שהרי האבטחה והמודיעין נכשלו כל אחד לעצמו במיסגרת המיבנה האחוד: האבטחה (על פי תורת המבצעים שלה-עצמה) הייתה צריכה לבודד כהלכה את השטח ולהרוג את יגאל עמיר לפני שהספיק לירות את הכדור הראשון בלי כל קשר להתראה מודיעינית (שלא הגיעה) ומבחינתה לא היה צריך להיות הבדל בין הסכנה ממתנקש יהודי, שאיש לא העלה על דעתו, לבין הסכנה ממחבל פלסטיני, שמאז ומעולם הייתה איום הייחוס הקבוע. והמודיעין כידוע נכשל בהערכת הסיכון - בדיעבד אומנם זה היה כנראה כישלון בלתי נמנע מסיבות קוגניטיביות ואפיסטמולוגיות, אך לענייננו חשוב שבכל מקרה המיבנה האחוד לא מנע אותו. ומובן שנכשל (במבחן התוצאה) התיאום בין שני התחומים, כי לא הגיע כלל לידי פעולה - הביטוי העליון של כשל מערכתי מובנה(שאינו מחייב עריפת ראשים ומאבקים אישיים ולכן קשה יותר להבחין בו. אם נוסיף לכך אפיזודות כמו הירי (המוצדק) בשגרירותנו בברלין בינואר 1999, שחייב את ראש השב''כ לטיסה דחופה לצורך תחקיר במקום; ואת כמות הזמן והעצבים (ופוטנציאל העימות) שעליו להקדיש למגעיו עם שיכבת הבכירים המפונקת והאגוצנטרית שלנו בשאלות אבטחה, הנתפסות על ידיהם כשאלות של סטאטוס וצ'ופרים - נעשה כורח ההפרדה ברור עוד יותר (כמובן תוך בניית סידורי קישור יעילים). שיטת הפרטאץ' הישראלי המוכרת מקשה, כמובן, לתת תחזית אופטימית, אך אולי יש לרעיון זה סיכוי בטווח הארוך. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| תגובה קודמת |
|||
|
|||
לק''י אינני רואה את תגבתינו לכן אשחזר מי שזוכר כתב כאן שהחסכון הזה עוד יעלה לנו פי כמה ופלא שלא למדנו את הלקח - אני מסכים עמו החסכון לכאורה הזה יעלה לנו פי כמה ומעיד על חוסר מחשבה. אליצור | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני מסכים עם כל מילה של אליצור |
|||
|
|||
אין להפקיר חיי אנשי ציבור בנמוקים דמגוגיים. לעולם לא נסלח לעצמנו אם יקרה משהו לאנשים אלו ודומיהם, אשר עם כל הבקורת החריפה והמרה, עשו דברים למען כל אחד מאתנו וזאת לא מעט על חשבון טובתם האישית, רווחתם ונוחותם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם זה נכון. האבטחה צריכה לשאת מידי השב''כ |
|||
|
|||
כדי לפנות לשב''כ את מלוא זמנו, משאביו ומאמציו למודיען מסכל. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי