  
  
  
|
 |
|
||
  נאראטיב השמאל ואתוס הקמת המדינה |
|||
|
|||
אין לי כל ספק שנעשו מניפולציות רציניות בתחום זה, ממש כפי שהדבר נעשה לעיתים בתחומים אחרים; אם תרצה, נוכל להשתמש במטבע הלשון החביבה עליך ולגרוס כי 'המדובר בתכונה גנטית של האדם'. ניחא. אך זו לא היתה הסיבה המרכזית לסדרת שאלותיי, היות והמרכזית שבהם מחפשת עדיין תשובה לשאלה אם אנשים אלו ביצעו זאת משום היותם אנשי שמאל, או שיש לשער שגם אם היו אלה אנשי ימין היה קורה דבר דומה - מפאת הסיבה האמורה לארכיטיפ אנושי זה. אולי, בעצם, תמצית שאלתי מנסה להתרכז בנקודה אם יש וקיים הבדל בסיסי לשיטתך בין אנשי שמאל וימין בישראל ובעולם הרחב - עם או בלי גנטיקה - בכל האמור להבנות ולתובנות נאראטיביות ראשוניות. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מיהו אויב בעיני ימני ובעיני שמאלני? |
|||
|
|||
גם אנשי ימין מפתחים מיתוסים ומנסים להסתיר את ליקויי תפקודם, כי גם אותם מניע עקרון השרידות.אבל, בהשוואה שבין ''שמאלן'' ל''ימני'', כמבנה אישיות, אני סבור שה''שמאלן'' רואה את אויביו בתוך המערכת (בתוך המדינה, בתוך בני עמו, וראה תגובותיו ורשימותיו של גדעון ספירו בפורום זה), דהיינו הוא חש שיש עליו איומים פנימיים ולפיכך הוא מתאמץ להסתיר את האמת בפני אנשים מן המערכת שלו. לעומת זאת הימני כטיפוס, רואה את אויביו מחוץ למערכת (בני עמים אחרים). לכן הימני מתאמץ פחות להסתיר את ליקויי תפקודו שהרי בני עמו לא ינצלו, לדעתו, נגדו את הליקויים האלה. למודל הזה יש ביסוס היסטורי. דוגמא: למרות שלא היה שום טבח בדיר יאסין, טענו אנשי השמאל ובראשם מאיר פעיל, שהיה שם טבח וטוענים זאת עד היום כדי לעשות דה-לגיטימציה של אנשי הימין. לעומת זאת בכפר קאסם היה טבח ומעולם אנשי ימין לא השתמשו בו נגד בן גוריון ואנשיו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| נאראטיב הניאו-נרדפות בימין ובשמאל הישראלי |
|||
|
|||
המודל שהצגת הנו בהחלט מעניין, אך למרות זאת איני נוטה להסכים עימו, ולו מהסיבה הפשוטה לדוגמאות שונות בהיסטוריה של אנשים שעברו מן הימין הפוליטי אל השמאל, ולהיפך. אם נכון הדבר כי המדובר במבנה אישיות מסויים, הרי שדבר שכזה אינו יכול להתרחש סתם כך, להוציא מקרי שטיפת מוח מכוונת ואינטנסיבית. אני באופן אישי, לדוגמא, רואה את הנקודה הפוליטית של 'שמאל' ו'ימין' בהקשרה היותר תרבותי; לשיטתי מקיימות מערכות תרבות שלמות דו שיח עמוק ובלתי מודע עם עברן, אשר עוזר ומסייע לעיצוב נאראטיב האתוס ברמת הקולקטיב. כך הוא גם המיקרה במודל היהודי, אשר נוטה מראש לקבל על עצמו את תפקיד 'קורבן העקידה' כהוכחה לצדקתם הנורמטיבית של מאמיניו כלפי האל. הקולקטיב היהודי עמל מאות בשנים על שיטה מושלמת להלקאה עצמית, אשר מעוגנת בתפישת עולמו הדתית-תרבותית. מבחינה זו מתבטלים הרבה מההבדלים בין אנשי הימין והשמאל הפוליטי בישראל: בעוד שהראשונים אמנם רואים את אויביהם מבחוץ, אשר כל רצונם הוא לרדוף יהודים באשר הם, דואגים אנשי ימין אלו לפתח בשל תחושות סוגסטיביות אלו שנאה מוסווית ודחייה ברורה כלפי ה'אחר' וה'גוי', תוך נסיון תיאור מצבה של ישראל כנרדפת בין האומות - הרי שכך הוא גם המצב בקרב אנשי השמאל הישראלי, אשר אף הם מפתחים בקירבם בקונטקסט פנימי 'רגש נרדפות' משועתק, שמסגרתו פונים הללו באינסטינקט אטאביסטי אל המקורות היהודיים העונים לצרכיהם, תוך מיחזור נאראטיב הנביאים המוכיחים השונים בשער, אשר אמור לסמל במעין היזון חוזר את הדמיון בין נרדפותם של הנביאים לבין קוואזי נרדפותם המחודשת על אנשי שמאל אלו על ידי בני עמם, במסגרת הצדק האינסופי אותו הם מגלמים. מבחינה זו, כאמור, איני רואה הרבה הבדלים בין אנשי שמאל וימין בישראל, אשר יונקים למעשה מאותם מקורות דתיים, כאישוש מחודש לצורך תחושת נרדפותם האישית-קולקטיבית - אשר לשיטתם מקובעת ומגולמת ב'צדקת' עניינם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מרכסיזם לעומת לאומנות |
|||
|
|||
אבל חלוקה בין ימין ושמאל מתקיימת לא רק בישראל אלא בכל העולם. במדינות אחרות מודל העקדה או הנרדפות אינו תופס. לעומת זאת המודל שהצגתי מבהיר היטב את ההבדל בין התפיסה המרכסיסיטית והסוציאליסטית שססמתה היא ''פועלי כל העולם התאחדו'' נגד הקפיטליסטים. והיא מביאה בפועל למלחמת מעמדות פנימית בכל מדינה. ולעומתה התפיסה הלאומית או הלאומנית הרואה בזר את האויב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לתת לעכבר לשמור על השמנת |
|||
|
|||
כמובן שחלוקה בין שמאל וימין מתקיימת בכל רחבי העולם, ומודל העקידה - כפי שציינת בתשובה לטיעוני הראשוני - אכן אינו תופס בהם. מבחינה זו מייחד מודל זה את היהודים באופן כה יסודי, עד כי אין לדבר ממש על 'ימין' ו'שמאל' קלאסיים במובנו הבינלאומי של מודל זה בישראל, ואף לא בקרב יהודי התפוצות. אלה גם אלה רואים ומבינים עצמם כנרדפים מפאת 'צדקת' עניינם, אשר כידוע לך ולמשתתפי הפורום האחרים החל מנתינת לוחות הברית, לכל המאוחר. הבעייה בתחושת 'צדקת עניין' זה מקורה בסמיכותה לאקט הנרדפות הנלווה: העובדה כי בני ישראל המיתולוגיים והממשיים נענשו ונענשים לכאורה על מעשיהם מחזקת בקירבם את אהבתם למושא מקור עונשם, אשר החמרתו של זה האחרון עם קבוצה זו מעניקה את המימד הטלאולוגי הדרוש לדלוזיה קבוצתית זו; עמים אחרים אינם שואפים להיות נרדפים, ואינם מעגנים זאת בתפיסת עולם תיאולוגית להצדקת כל עניין או דבר. נהפוך הוא: במידת הצורך מבקשים עמים אחרים בעולם להיות רודפים, עם או בלי רחמי שמיים לשיטתם. מבחינה זו משול השיח הציבורי במדינת ישראל לשיחתו הסכיזואידית של אברהם אבינו עם האל לגבי גורלם של אנשי סדום ועמורה, אשר היה אמור לשיטת אברהם להצילם בעבור חופן צדיקים אשר אולי מצויים במקום. זה בהחלט יפה, מושך ונעלה, אך אינני מכיר קבוצה אחרת שקיבלה סיפור זה כאתוס מעצב. הימין והשמאל בישראל, אם כך, מבקשים לתקן את העולם: הימין מבקש לתקן את העם עצמו על ידי האדרתו מול אומות העולם המבקשות לשיטתו לרדוף אותו, והשמאל מבקש לתקן את עוולותיו של עם זה על ידי הגדרתו הגורפת כרודף - רודף עמים אשר בחלקם מעוניינים דקלרטיבית להשמידו. המדובר בשני מקרים אלו באקט מתחומי האתוס היהודי, אשר כל קשר בינו ובין מציאות ריאל פוליטית מוטל מראש בספק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השמאל הישראלי הושפע ממרכס ומטולסטוי |
|||
|
|||
אכן תיקון העולם מאפיין כל שמאל באשר הוא ולא רק את השמאל היהודי. המרכסיזם הוא בראש ובראשונה תיקון העולם ולכן הוא גם האוטופיה המשפיעה ביותר שנוצרה אי פעם. אבל גם האפלטוניות היא תיקון העולם וגם הטולסטויניות. השמאל הישראלי הושפע ממרכס ומטולסטוי יותר ממה שהוא הושפע מן המיתוסים של המקרא. באשר לימין: כל ימין מבקש להאדיר את עמו. לכן הימין האמריקאי בדלני, והימין האירופי היום מבקש לסלק את הזרים מארצו. לפיכך המודל האוניברסילי תקף. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רעיונות שמאל וימין בישראל ובעולם |
|||
|
|||
אני בהחלט מסכים עם הקביעה שהשמאל ברחבי העולם מאופיין ברעיון תיקון העולם לשיטתו, וכך גם השמאל הישראלי - אך דומה כי שמאל ישראלי זה פונה פעם אחר פעם אל חלקים מסויימים במקורותיו היהודיים כדי לקבל אישוש וחיזוק לטיעוניו, והכוונה לסיפורי הנביאים במסגרת רדיפת הצדק והכרזת המלחמה כנגד העוול. יש בטענתי זו הרבה מן הכבוד אל השמאל הישראלי, שאכן מנסה בדרכי התיקון שהוא מציע להתגבר על עיוותי הצדק השונים, וזאת באופן שקול והומאני המבוסס על רעיונות המו''מ, ברית והסכם. קבוצות שמאל אחרות בעולם התגלו תמיד כנושאות אבוקת האידיאליזם הגדול בדברם על צדק אנושי, אך ברגע בו יכלו הן לממש זאת בחרו הן על פי רוב באופציית מרחץ הדמים. מדוע בעצם? כי קבוצות אלו רצו למעשה לתקן דבר אחד בלבד, והוא העובדה שהן נרדפות ולא רודפות. האופצייה היחידה לכל קבוצות השמאל בעולם היתה לרדוף מאשר להרדף. דבר זה אינו קיים בשמאל הישראלי-יהודי ובקרב קבוצות יהודיות שמאלניות בחו''ל, מהסיבה הפשוטה כי אלה באמת מוכנות לתקן את העולם, ובשל כך להרדף, שפירושו המעשי בשטח יכול להיות שהן עומדות כמוכיחות בשער ומזהירות מפני סוגים שונים של אפיגונים ומחרחרים למיניהם - גם בניגוד משווע לאינטרסים ברורים מצידן. ארגו: השמאל היהודי רואה תמיד את האויבים במחנהו הוא, בין אם בגולה או בחו''ל, ומבקש לתקנם. השמאל הבינלאומי רואה אף הוא אויבים במחנהו ובמקומות אחרים, ומבקש לרדפם שפירושו לחסלם. ובאשר לימין: גם הימין הישראלי-יהודי מושפע, לעיתים בעל כורחו, מסיפורי הנביאים במקורותיו, אך הדבר המיוחד המאפיין ימין ישראלי וימין יהודי הוא התחושה והצורך החריף של נרדפות שהללו מבקשים לשדר, גם אם הם עצמם בסיטואציה מסויימת מהווים ו/או פועלים בשטח כרודפים לכל דבר. הצורך האימננטי בתחושת נרדפות זו אינו קיים בימין האמריקאי ובימין האירופאי, אשר על אף בדלנותו של זה האמריקאי וקסנופוביית תאומו האירופאי, אינם אוחזים באתוס של נרדפות. לכל היותר ירגישו הללו מאויימים על ידי גורמי חוץ, אמיתיים או מדומים - אך לא יתלו בכך מושא כמיהה נפשית בצורת עוגן נרדפות כמקדם קבע. ארגו: כל ימין אכן מבקש להאדיר את עמו ו/או קבוצתו על חשבון גורמי חוץ. גם הימין הישראלי-יהודי, בתוספת אחת: הצמדת נאראטיב ואתוס נרדפות כמחזקים טאוטולוגים לתחושה ימנית ארכיטיפית זו. הימין בעולם גורס: אנו מבקשים להאדיר שמנו ולהלחם/לסלק זרים. ימין ישראלי-יהודי: אנו מבקשים להאדיר שמנו ולהלחם/לסלק זרים כי תמיד רדפו אותנו, וגם כיום אנו נרדפים יותר מאי פעם. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי