  
  
  
|
 |
|
||
  ככלל מה שאתה מכנה העם הפלסטיני הוא גיבוש |
|||
|
|||
של מהגרים מוסלמים וקצת נוצרים במאה -50 השנים האחרונות והתמזגותם עם מעט ערבים שחיו כאן כ-200 - 300 שנים לפני כן. אפשר לומר שמעשי הטבח החוזרים ונשנים ע''י שליט הארץ מהביזנטים, דרך פולשים מוסלמים, ובעיקר הצלבנים, 'ניקו' את הארץ כמעט כליל מיושביה הקדומים, גויים כיהודים. אפשר לומר שקבוצת האוכלוסיה שהתגבשה בארץ באלף השנים האחרונות לא היתה המשכה הישיר של הקבוצה שישבה כאן באלף שלפני כן. זוהי טענה כוללנית אבל נכונה. בהחלט יתכן שבודדים שרדו, או ברחו וחזרו בנקודת ההבקעה ב-1099 ושלושת העשורים שלאחר מכן - בהן הצלבנים ממש השתוללו. לכן אני מציע לא לספור אנשים כי 'לא הכמות קובעת אלא האיכות' ובלשון אחרת, עלינו לבחון ממתי התחיל להיות מקובל על אנשים לומר שיש עם פלסטיני, שלא הוזכר עדיין למשל בהלטה 242 של נובמבר 1967, למרות שכמובן לא ישראל ניסחה אותו ולגורמים ערביים ואסלאמיים היתה בו דריסת רגל כבדה. רוצה לומר, שמה שחשוב הוא מה היתה תודעת האנשים שחיו בזמנים השונים, משום שהיא צובעת נכון את הסטטוס האמיתי. החלטה 242 היא רק עדות אחת שצובעת את ההכרה הזאת, ויש עוד רבות כמוה לפניה או אחריה. בכל מקרה, גם בלי הכרה או אי הכרה, לאותו עם פלסטיני כלשהו כבר יש מדינה כלשהיא בארץ ישראל ומה שעלינו לעשות הוא לגרום לשינוי תודעתי בו תיתפס ירדן, היא עבר הירדן של ארץ ישראל / פלסתינה, כחצי הארץ שנועד לערבים למדינה ושיקראו לעצמם איך שהם רוצים (אפילו ''היהודים האמיתיים), והחצי השני, המערבי, היא הגדה המערבית של הירדן, מונח שעד 1948 התייחס לכל השטח שמהירדן לים, הוא ארצו של עם ישראל ושל מדינת ישראל. האם נוכל להגשים זאת? אני מאמין שכן, ואפילו ביתר קלות מאשר כל פתרון אחר ל''שתי מדינות לשני עמים'', ''נסיגות חד-צדדיות'', ''מדינה אחת שני עמים'' ושאר שאריות שנותרו על השולחן לאחר סיום הסעודה. צריך להתחיל להפיץ את הרעיון בכל הערוצים, הציבוריים, החסויים, האישיים, בכל המדיות מה-טוויטר ועד הבלוגים, מהפורומים ועד המכתבים למערכת, ממחקרים אקדמאיים ועד כתבות אנשי מקצוע. עלינו להכשיר את הקרקע, להעלות את האופציה היחידה הטובה והאפשרית לויכוחים ציבוריים בכל העולם. לארגן מסה של תומכים בה וליצור אופציה חדשה שכיום בכלל לא מדברים בה. פשוט להכשיר את הדרך לשלום יציב במזרח התיכון. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| רעיון יפה של 'שתי מדינות' |
|||
|
|||
ומקובל עלי שבניגוד לפתרון של נסיגה לגבולות 67' עם או בלי שלום שלא יוכל להצליח בלי הסכמת הפלסטינית, הרי ששתי מדינות משני צידי הירדן הוא פתרון שאפשר ליישמו אפילו חד צדדית ---> אפשר לספח חד צדדי ולהחיל את החוק הישראלי על הכיבוש, ייזום וגירוש משפחות הפשע-טרור הפלסטיניות לביתן במזרח הירדן, גירוש הנהגות הפתח, החמאס ויתר ארגוני הטרור לירדן ויצירת מצב שממנו בהכרח יוכלו הפלסטינים, גם בלית ברירה וגם בייאושם וגם כמהלך ביניים מבחינתם, לממש את כוונותיהם משנות ה-60-70 להשתלט על פלסטין - מזרח. מרגע שבפועל יהיה שלטון פלסטיני בירדן, אם במאבק, אם בקריסת שלטון עבדאללה הסעודי ואם בבחירות, כל הדו-שיח ייעשה מול אותו שלטון פלסטיני חדש. השינוי יהיה שעכשיו לא תהיה רשות פלסטינית וירטואלית שלא יכולה לדבר תכל'ס אלא מדינה עם ממשלה של ממש, מצב שיוכל לקדם הידברות. מרגע זה כל פלסטיני ממערב לירדן שיתעסק בטרור יגורש הוא ומשפחתו לביתו בירדן. מימוש כזה של חלוקה בפועל תכריע את הכף לגבי המשך התפיסות המדיניות שיווצרו מהמצב החדש, בו בירדן תתגבש באופן טיבעי ישות פלסטינית ובישראל ימשיך להתבסס העם היהודי כשהקו המפריד בין המדינות יהיה קו הגבול הישר ביותר והקצר ביותר האפשרי והוא נהר הירדן. צריך ללכת לכיוון הזה לטובת שני הצדדים. נחמיה השואג | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי