  
  
  
|
 |
|
||
  לרפי: על נפלאות אוסלו |
|||
|
|||
אני מפנה אתך למאמרי הקודם בפורום ''שלום - אידיאה או מצב פוליטי?''. אחזור רק על אחד הטיעונים המרכזיים שהעליתי. השפה האנושית מורכבת משפת הסמלים ומהשפה הרציונלית. שפת הסמלים מבטאת את הרגש (אידיאות, דת) והיא נעדרת שתי קטגוריות: זמן ומרחב. מאחר והמציאות כפופה לשתי הקטגוריות, הקשר של עם המציאות מתקיים בעזרת השפה הרציונלית. הנחת היסוד שלי היא שאם שני הצדדים למו''מ מצליחים לתרגם את השפה הסימבולית לשפה הרציונלית במלואה, תמצא תמיד נוסחה שתגשר על הפערים. אם שני הצדדים ידברו אחד עם השני בשפה הסימבולית, התוצאה היא תמיד קונפליקט שסופו אלימות. ננסה לתרגם את העקרונות האלה לאוסלו. א. בהסכם נשארו חמש בעיות בלתי פתורות (ירושלים והשיבה היו שתים מהן) שכולן שייכות לשפה הסימבולית. ככאלה הן נעדרו הגדרה של זמן ומרחב. ב. הייתה הנחה שאתנחתא של חמש שנים תקהה את חודן של אותם ניגודים, בלי שאף לא אחד מהצדדים טרח לתרגם אותם לשפה הרציונלית, לא באותו מעמד ולא בתקופה שלאחריה. הסיבה הרשמית היא שכל צד יעורר את השדים הנרדמים שלו. הסיבה העמוקה יותר (לפחות מממסמכי המוקטעה שהתפרסמו בספר שיצא עכשיו ''והרשות נתונה'') וממה שהתפרסם אצלנו, שגם המשתתפים בשיחות לא היו מעוניינים לתרגם לעצמם את המשמעות הסימבולית של אותן חמש נקודות. על ביילין ניתן להגיד הרבה אך לא שהוא מנותק מהמציאות. כאשר הוא הביא את הסיכומים לפרס ולרבין ועמד על כך שאין להשהות את הדיונים על פתרון הקבע אלא לגשת אליהם מייד, הוא נדחה הן ע''י פרס והן ע''י רבין. טענתו העיקרית הייתה שפרק הזמן של חמש השנים רק יעורר את כל מי שמתנגד להסכם. לדעתו, כאשר נושאים כה מהותיים תלויים באוויר, לא יכול להיווצר מצב של הקטנת החיכוך אלא להיפך. רבין, בתמיכתו המלאה של פרס, החליט על צינון של חמש שנים. בדיעבד מסתבר שהיה זה בייילין שראה מעבר לאופק. הגם שלא הופיע סעיף של הקפאת ההתנחלויות, זה מה שהפלסתינים פרשו כאיתות ישראלי ללכת לקראתם. הצד הישראלי ראה רק את הפסקת האלימות (שהיה סעיף מפורש בהסכם) כביטוי של רצון הפלסטינים להגיע להסדר. באוויר ריחפו חמש הנקודות כפצצות זמן שבסופו של דבר התפוצצו. באותה צורה התפרשו גם האירועים האחרים. פינוי עזה ויריחו היו בעיני הישראלים איתות לרצינות הכוונות מחד ובחינת כוונות הצד השני מאידך. רבין אמר את המשפט השגוי המפורסם: ''תמיד נוכל לחזור...''. הוא רק שכח, כפי שברק שכח, שיחסים בין חברות אינם מעבדה. כל פליטת פה, שלא לדבר על מעשה, משנים לחלוטין את תנאי הניסוי! נוצר מצב חדש שאינו דומה למצב שהיה לפי הההצהרה או המעשה. אכן הפלסתינים ראו בנסיגה הראשונה שבנה הם מקבלים את מה שמגיע להם. בתיקון עוול ולא כצעד לפיוס. מנהרת הכותל היה האירוע השני. ביבי, במקום להגיב במלוא הכוח על הפרת ההסכם, ולבטל אותו כליל (הרי לפי תפיסתו ההסכם נגד את האינטרס הקיומי של ישראל), מימש את הסכם חברון, שהושאר לפתחו ע''י פרס. הלקח הישיר שנלמד ע''י עראפאת שהאלימות משתלמת. ההמשך אינו כה חד וברור. עד סמוך לפרוץ המלחמה, הפלסתינים השקיעו 3 מיליארד ש''ח בתיירות בלבד! סכום זה שווה לשלושה תקציבים שנתיים של הרשות. גם למטורף ברור שמלחמה פרושה אבדן מלא של ההשקעה, שבחלקה הושקע ע''י הרשות ובחלק ע''י אנשים פרטיים. הדבר היחידי שניתן ללמוד מכך שהיו בצד הפלסתיני כאלה שסברו שהעתיד צופה רווח מענף התיירות. במילים אחרות, לא צפויה מלחמה בטווח המיידי. איני מתיימר להבין את עראפאת, ולמעשה גם איני מעוניין כלל להבין אותו. מאידך הרלוונטיות שלו אינה נקבעת ע''י שרון. הטענות שלי היו ונשארו למקבלי ההחלטות בישראל ואליהם בלבד. תפקידם הוא לקבוע את האינטרסים של מדינת ישראל ואת הדרכים להשיג את האינטרסים האלה. ההיסטוריה הפוליטית של עשר השנים האחרונות היא שהם מסתפקים בתיחום האינטרסים הסקטוריאליים והבטחת האינטרסים של הסקטור אותו הם מייצגים (ודוגמאות לא חסרות, כולל המאבקים הנוכחיים על תקציב 2003). סיכום לדעתי אוסלו לא הייתה שגיאה. ההתמקדות בניהול השוטף ללא קישור ליעדים לאומיים מוגדרים (שהוגדרו בפעם האחרונה ע''י בן-גוריון ב- 1952,בלי שמישהו יעדכנם), היא היא ''אסון אוסלו'' שאותו הייתי מכנה דווקא ''אסון ירושלים''. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי