  
  
  
|
 |
|
||
  |
|||
|
|||
בדיוק אתמול היתה לי שיחה על הנושא עם ידיד וותיק. העילה לשיחה היתה המאמר המאלף של מירון בנבנישתי שהתפרסם ב'הארץ' לפני מספר ימים. המאמר של בנבנישתי גרם לי לחשוב שהדיון בסכסוך הישראלי-פלסטיני במונחים של פתרון מדיני כזה או אחר (שתי מדינות או מדינה דו-לאומית) איבד מתוקפו בשנים האחרונות בשל הסיפוח הזוחל והקנטוניזציה של ארץ ישראל, וש'מחנה השלום' בישראל חייב להתמקד מעתה ואילך פחות באופיו של הפתרון המדיני הקבוע - תהליך היקבעות המתרחש כמעט מעצמו בכל מקרה - וכן חייב להתרכז במאבק לשמירה על זכויות האדם בכל תחומי ארץ ישראל. הנימוק שלי לצורך להתמקדות מחודשת בנושא זכויות האדם הוא פשוט: א. ה'מציאות' בשטח כבר קובעת עובדות שאין חזרה מהן. ב. פתרון מדיני קבוע, בין של קנטונים או שתי מדינות לאום או מדינה דו-לאומית אחת, יטמון בחובו בכל מקרה את הצורך בהגדרה מחדש של יחסי כוחות מדיניים ופוליטיים-חברתיים בכל תחומי הארץ, פלסטיניים כיהודיים. ג. ללא ההתמקדות בנושא זכויות האדם - עכשיו ומיד - ההתדרדרות של המודל הישראלי תואץ קרוב לוודאי עד כדי סיכון קיומה של המדינה, היות וכמדינה חדשה יחסית שהיא מדינת מהגרים החסרה מסורת או הומוגניות אתנית גם בתוך המגזר היהודי, העקרונות האזרחיים (civic principles) הם כמעט הדבר היחיד שמחזיק הכל יחד שלא יתפורר. ד. אותם עקרונות אזרחיים שהמאבק לשמירה על זכויות האדם מזוהה עימם, הם גם המכנה המשותף היחיד כמעט (בשל אופיו האוניברסלי) בין הציבור הפלסטיני והציבור הישראלי. זו השפה היחידה בה ניתן לדבר 'הסכמים', היות ולסכסוך בצורתו הנוכחית יש בעיקר פרמטרים אזרחיים-חברתיים ופחות מאפיינים צבאיים או אפילו לאומיים-מדיניים. והנקודה העיקרית אולי: העיסוק בפתרון מדיני זה או אחר, הוא מחוזם של הפוליטיקאים הפרגמטיים והפרגמטיים פחות, וכל מחשבי הקצין היושבים בפאתי כל פורום באינטרנט. אך העיסוק בזכויות האדם בזירה הים-תיכונית מחזיר את הדיון שוב ושוב להבט המוסרי של הסכסוך - לנקודת המבט של התושב ושל האדם, ומעקר את הנופך ה'עובדתי' העומד לרועץ לכל פתרון מעשי בדרך כלל. לא אנשי העובדות הם המביאים לפתרונות אנושיים בעולמנו. את המעשה המופלא והמפתיע תמיד מחדש של הבאת שלום לאיזור שכוח מלחמות ושכול יוזמים כמעט תמיד אנשי החזון המוסרי - ששפתם שפת הסמל ולא שפת העובדות. אלה הם האנשים המקריבים את האגו שלהם ברגע המכריע על מנת להיאחז באפשרות ארעית ככל שתהיה של הסכמה הדדית על עקרונות שיבטיחו לדורות רבים של בני עמים מסוכסכים חיים אזרחיים ולאומיים יציבים ורגועים. אנשים אלה הופכים לעתים בן לילה בעצמם לסמל של שלום. השטות שאריה עירן ממחזר שוב ושוב בנוגע להיות השלום רק 'אמצעי' להשגת מטרות פוליטיות, היתה מעוררת גיחוך חולף אילו לא היתה הרסנית כל-כך. שלום מדיני ואזרחי הוא מעצם הגדרתו מטרה. כל נסיון להגדיר 'שלום' כאמצעי פוליטי נדון לכשלון, בדומה למי שהיה מנסה להסביר לנו שה'חכמה' היא לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להגיע למטרה אחרת. גם לגבי מושג ה'אהבה' קשה לטעון שיש במימושו כדי להוביל למטרה אחרת מעבר לו. המאפיין את המושגים המופשטים מהסוג של 'שלום', 'חכמה', 'צדק' ו'אהבה' היא בדיוק עובדת היותם המושגים הכלליים ביותר מסוגם, מושגים אשר מעצם הגדרתם הם תמיד מטרה ולא סתם אמצעי להגשמת מטרה אחרת. עירן עוסק גם כאן לא רק בבלבול מוח קלסי אלא מוכיח פעם נוספת שאפילו את השפה המשמשת אותו בכתיבת דברי הנאצה הרגילים שלו הוא משבש מתוך בורות, אי כבוד בסיסי, ונטיה כוחנית חסרת ניואנסים. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ספר לפלשתינאים בגדה ובעזה |
|||
|
|||
על זכויות אדם. יהיה קשה מאוד להרגיע את צחוקם. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין סיכוי שחלומך יתגשם |
|||
|
|||
ישראל עברה כבר את שלב החזור והיא נמצאת באל-חזור כמו כל מדינת לאום מערבית. רק מלחמה גרעינית מלאה תוכל למחוק את ישראל מהמפה (ראה תוכניתו של הפרסי הקטן עם הזיפים על הפנים) במקביל למחיקת איראן וחצי העולם הערבי. אני מאמין שלא נגיע לנקודת האל-חזור הזאת, כי אנשים רעים בישראל ובארה''ב יעשו טובה לאיש הטוב הזה אחמד הג'יהאד וישמידו לו את הצעצועים - תעתועים. אני מקבל חלק מהעקרונות שמניתה להוציא את עקרון ג' שסותר את עקרון א' שלך. סעיף ב' שלך ייפתר ע''י חלוקת פלסטין ל-2. כלומר ירדן תהיה פלסטינית ומערב ארץ ישראל תהיה ישראל. אין אפשרות, צורך ותוחלת לחלוקה נוספת של ארץ ישראל המערבית, מה גם שבנבנישתי רמז לך שזה לא ישים. אבל גם אם היו''ש היתה מדינה פלסטינית היא היתה חוברת לירדן ומעיפה מעמאן את המלך הזר. המדינה נותנת זכויות אדם לאנשים החיים בתוכה. למשל, אין לישראל שום מחוייבות או מעמד לשמור על זכויות אזרח בעזה. זה תפקידה של רשות החמאס ולצערי הם פוגעים באזרחיהם מתוך תקווה שיותר לפלפים מערביים ליבם יישבר והם יאשימו את ישראל. ככה נוהג הנער המוגבל, החלש וחסר האחריות שקוראים לו החמאס. לצערי הרבה אנשים טובים נופלים לשיקרי החמאס. לשמחתי גם הרבה אנשים רעים ואנטישמים, דבר שחושף לאנשי בינה את השקר שבתופעה הזאת. אריה עירן צודק כשהוא אומר שהשלום אינו מטרה אלא אמצעי. ולו רק כי אם אתה קובע אותו כמטרה מופשטת, אתה פוגע בכוחך להשיג אותו. חשוב לפעול בסביבת שלום כדי לממש את החוק ואת הצדק. את אהבת החמאס אני משאיר לך, כנראה שזה מרגש אותך. מצידי שתקום מדינה פלסטינית בירדן כאשר כל הערבים נשארים לשבת במקומם. לא צריך טרנספר. רק שהערבים ממערב לירדן לא יצביעו לכנסת אלא לממשלתם בעמאן, בה הם אזרחים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי