|
אתה מבלבל בין שני מושגים: סובלנות ונימוסים לפי הקוד של חנה בבלי מנוחתה עדן. נכון שאין באמתחתי מקום רב לנימוסים כאשר מדובר באנשי ימין או בניספחיהם. יחד עם זאת אני אדם מאד סובלני, וזה מתבטא בכך שאינני סותם לאיש את הפה, מקסימום לעצמי. כאשר אני כותב לגטניו כי אני לא משתתף במשחק שלו, כל עוד לא חתם על עצומת סרבני הכיבוש ''אומץ לסרב'', אני שם כבלים על עצמי. הוא יכול להמשיך מבחינתי בשיח עם יקיריו ככל שיעלה רצונו.
לא מנומס לפי הכללים הדיפלומטים של משרד החוץ? לא נורא. יש אנשים מנומסים מאד שבעבודתם רצחו ו/או טרנספרו בני אדם ובערבו של יום חזרו לביתם ונהגו בנימוס רב: שלום יקירתי, הם אמרו, שמא תשמיעי את החמישית של בטהובן? והיא ניגנה, והם הגיבו בתודה מקרב לב מחמד ליבי. אני אומר לפעמים קוס אמ-אמו כל הפשיסטים ועוזריהם וחביביהם, אבל לא הורג, ולא מטרנספר. כזה לא מנומס. |
לרפי אשכנזי - על סובלנות
