|
מכריזים על המטרות המבצעיות של הצבא היוצא למלחמה. כי הכרזה כזו היא תקיעת כדור בגלגלי הג'יפ הצה''לי.
לצה''ל היתה תוכנית צבאית בשלבים, שבתוכה נכללה ההנחיה לא ליזום אש על יחידות סוריות. הכוח המזרחי שהתקדם על הרי השוף ובדרום מערב הבקעאה, התחכך עם כוחות סוריים ונוצר מצב של התנגשות, ללא תכנון וכוונה מקדימים. צה''ל לקח את זה כאופציה סבירה של הסתבכות ולא כתכנון מראש בתכנית המבצע. גם כניסה רחבה עד לכביש ביירות-דמשק באזור הבקעאה, נשקלה ונדחתה, מתוך רצון לא לדחוק בסורים ולא להגדיש את הסאה.
גם נושא כיתור ביירות לא היתה בתוכנית, אלא שצה''ל התקדם ואף אחד לא עצר אותו, עד אשר הוא הגיע לפרברי ביירות ומשם למזרחה. התברר גם שנושא ה- 40 ק''מ, הוא לא אמירה פורמלית כלשהי שנכתבה בפקודות, ואף אחד לא יודע מאין היא צמחה. בכל מקרה אם תעביר מחוגה על המפה, תראה שמרחקה של מטולה מדאמור הוא 40 ק''מ בערך, ודאמור היא הפרבר הדרומי של חגורת ביירות.
צידון כעיר לא היתה התוכנית, אבל איגופה ממזרח בדרך היבשה והנחתת כוחות מהים מצפונה, כן היו בתוכנית. הכניסה לצידון בוצעה במהלך שני לחיסול תאי מחבלים בה.
כמו שאמרתי כולם ידעו שהולכיםם להיכנס ללבנון, לפגוע בתשתיות מחבלים ובמחבלים ויתכנו שינויים במהלך השלב הראשון, כמו בכל מלחמה. הסערה קמה לאחר שצה''ל לא נסוג עם סיום המבצע דרומה (או לגבול הבינ''ל, או לקו הגנה קרוב ובאופן זמני) אלא נותר במקומו ומנסה להשפיע על הפוליטיקה הלבנונית הפנימית. ההסתבכות בסברה ושאתילה דווקא העמיקה את שהייתנו, כמי שמתעקשים להראות לכולם שידינו לא היתה במעל ואין לנו במה להתבייש.
בכל מקרה, גם מלחמת לבנון היתה מלחמה עם מטרות ברורות ופקודות מסודרות, שהותאמו תוך כדי המלחמה (בשבועיים שלה) למטרות ולפעילות ופריסת האוייב. הויכוח הציבורי המר שהתגלגל בעקבותיו פרץ בעיקר בשל המנטליות המפלגתית של העבודה כשהיא באופוזיציה וכשהליכוד הוא הממשלה. יתכן שאם היתה תמיכה ציבורית של העבודה במלחמה, ואם שרון לא היה מסולק מתפקידו, אז ישראל היתה מתקפלת עוד בסוף 82' או תחילת 83' וחוזרת לקו הירוק או לקו הגנה קרוב אליו, ע''פ התוכניות. הפלתו של שרון שיבשה את התוכנית. |
לא בדיוק. מן הידועות הוא ששום ממשלה או צבא
