|
פרס נובל ניתן השנה בכלכלה לישראלי בשם קהנמן ולשותפו למחקר טברסקי. הבחור הוא פסיכולוג במקור שעשה הסבה לכלכלה. הפרס ניתן לו על שחלק על אבן היסוד של תורת המשחקים, המשמשת כמודל להתנהגות השוק החופשי ואפילו במידה קטנה יותר של הצלחה בתורת המדינה, לפיה התנהגות האדם היא רציונלית. הטענה לרציונליות אומרת שאדם רציונלי הוא האדם הפועל כדי להשיג עבורו את הרווח המכסימלי.
התיאוריה של טברסקי וקהנמן (''תיאורית הפרוספקט'' פורסמה לראשונה ב- 1976) טוענת שהאדם מהיישוב פועל משיקולים שאינם מוגדרים כרציונליים. ההנעה הראשונית שלו היא להעדיף הפסד מינימלי על פני רווח מכסימלי. במילים אחרות, הוא יעדיף להסתכן פחות כדי לשמר את הישגיו על פני רווח גדול אפשרי הכרוך בסיכון הישיגיו.
בלי להכנס ליותר מדי פרטים, ניתן היה לחזות את התנהגות השוק ברמת דיוק גדולה יותר ע''י שקלולה של הרצינליות מול ההתנהגות ''הלא רציונלית''. לכן קיבל את הנובל.
תורת קבלת ההחלטות התבססה גם היא על הנחת ההתנהגות הרציונלית כבסיס, עד שהופיעו סוציולוגים ופסיכולוגים קוגניטיביים (שהמפורסם בהם הוא חוקר בשם March, כמובן מפורסם רק בין העוסקים בנושא) שפתחו את נושא ''הרציונליות המוגבלת''. שוב, משום שניתוח תהליכי קבלת ההחלטות הראה שמקבלי ההחלטות מודעים לענין הרציונלי, אך ברוב המקרים אין הם נוהגים לפי המודלים הרציונליים אלא לפי המודל ש-March כינה אותו ''רציונליות מוגבלת''.
על אלה הוספתי את המודל הצנוע שלי (משום שאני סבור שהוא יכול להסביר טוב יותר מהמודלים הקיימים את התנהגותו של האדם), שקראתי לו ''המודל הקיומי'', שאת עיקריו מסרתי במאמר הראשון בסדרה הזאת. המודל עוסק בעגה של שפה רציונלית ושפה אמוציונלית.
כל זה בא רק להצביע על העובדה שכולנו מודעים לה, שהבטן שלנו פעילה לפחות באותה מידה כמו הראש. מעבר לכך, ההנחה עליה התבססה ההשכלה החל מהפכה המדעית ואילך, לפיה הרציונליות היא אוניברסלית, נכונה לא רק במתמתמטיקה אלא גם בתקשורת עם הזולת, פשוט איננה נכונה. לא שיש בכך חידוש מרעיש, הרי כל אחד יודע את הענין מנסיונו הפרטי. פשוט מה שהוגדר ''כמחלה'', קרי התנהגות שאינה עומדת בקריטריונים של הרציונליות, היא ההתנהגות הנורמלית שניתן לצפות בכל חברה בלי להתבייש בכך.
אם נחזור לרגע למודל שלי, הרי עיקר הטענה בו היא שמקור האידיאלים והאמונות הוא הרגש. הרציונליות אינה אלא המכשיר של הרגש לתקשר עם המציאות. אין בכך כדי לקבוע בצורה חד משמעית שתגובה שקולה ''רציונלית'' עדיפה תמיד על תגובה מהבטן. יש לשפה הרציונלית עדיפות בעיקר במו''מ. כאשר נושאים ונותנים ''סוחרים'' במשהו. לדעתי, המטבע האוניברסלית (עם כמה הסתייגויות) היא ''המטבע הרציונלית''. אם שני הצדדים מתרגמים את רגשותיהם לשפה המובנת לחלוטין לשניהם, כל צד ידע להעריך אם מה שהוא מקבל שווה ערך למה שעליו ויתר.
באשר לסיפא של דבריך, הרי גם לכך התייחסו חז''ל: אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים... |
לאנה: כמעט פרס נובל
