|
אדרבה, היכן השינוי שאתה רואה בחמאס? על איזה כיוון מדיני אתה מדבר? על הודנה? שוב?
מדינות ערב? אתה בטח מתכוון למצרי ולירדן. למיטב זכרוני הן כבר לא נמצאו במצב של רצון לחסל את ישראל כשהן באו למו''מ על שלום, וקרוב לודאי שגם לא היום (למרות ההפיכה השלטונית במצרים שעוד צריך לעקוב וללמוד אותה). המפרציות שיש להן קשרים איתנו לא לחמו בנו אף פעם, ואיתן אין לנו ממש סכסוך.
החמאס הוא לא מצרים/ירדן ולא הנסיכויות, אלא ארגון טרור ערבי חזק שיושב בארץ ישראל ומסוכסך עם ישראל על אותה חלקת קרקע. מבחינת החמאס זה או הם או ישראל, מצב שלא קיים מול מדינות ערב.
לא בטוח כלל שאיסמעיל הנייה רץ לאבו מאזן. מי שמרגיש שהוא בצרה גדולה יותר הוא אבו מאזן שכלוא בצמרת העץ ושאובמבה נטש אותו שם לבד. החמאס סופג זעזועים, תמיכת סוריה בחמאס נחלשת מבחינה טקטית (ולא אסטרטרגית, בינתיים) בשל אירועי הפנים בסוריה. הנהגת החמאס כנראה לא מרגישה בטוח בדמשק מחשש לשינויים בשלטון, ולכן בתיאום עם הסורים הם עסוקים בחילוץ עצמם לארץ בטוחה יותר. זה מקרין גם על הנהגת החמאס - עזה, אלא שזה מתקזז בחיבוק מצרי חם. החמאס כנראה הולך להחליף בטריות, וזה מסוכן יותר לישראל. |
אז תמיד גרסת טעות!
