|
כל ההסכמים שאתם מדברים עליהם מאז הצהרת בלםור ועד 2012 אינם מצדיקים או שוללים את הגדרת שטחה של ארץ ישראל (פלשתינה, פלסטין - בלשונות זרות) או את תחום המחיה של היהודי בתוכה. מי שקובע הם השחקנים שנלחמים על הארץ הזאת ומה שקובע הוא מי הוא זה שמנצח במלחמה. דוגמה טובה להשפעת המציאות של הכיבוש הוא גבולה של ישראל לאחר מלחמת העצמאות שהוא שונה מגבולות החלוקה של תוכנית החלוקה שאושרה באו''ם ב-1947. אז קיבל העולם את השינוי בהבנה ובפועל. יש הסתייגות פורמלית מכיבוש חלקים במערב ירושלים, ולכן רוב המדינות של היום לא מכירות בירושלים פורמלית כבירת ישראל (אפילו ארה''ב של קלינטון ואובמה עושה סיבובים לינגוויסטים בעניין הזה). אבל בגדול, כולם דורשים מישראל ''לחזור'' לגבולות הכיבוש של 1948 ''תוך תיקונים שווים והדדיים''. כלומר, יש כוח ממשי לכיבוש. לכן על ישראל ליצור מצב שיהיה כוח ממשי גם לכיבוש של יוני 1967, ולקבוע לבדה את קו הגבול העתידי, אם אפשר תוך שכנוע הצד הפלסטיני. אם לא, אז בלעדיו. |
לא היה הסכם שלום בפריז בשנת 1919!
