  
  
  
|
 |
|
||
  ''שבע שנים מהבית'' |
|||
|
|||
ברור שכולם יוצאים לחיים עם מטען שספגו בבית. אני יצאתי לחיים עם לימודי התנהגות בין בני אדם, אהבת מוזיקה, אהבת קריאה ולימוד, השתתפתי פעיל בחיי השכונה והעיר והתעריתי בין חבריי וטיילנו ברחבי הארץ, שירות צבאי בלי שום תנאים כי הלכנו ועשינו מה שהיינו צריכים לעשות בלי ''תן לי ותביא לי...'', עם המטען הזה יצאתי לחיים, והיום במבט אחורה כגימלאי, אני יודע שעשיתי את הטוב ביותר למען מולדתי ולמען עצמי. עם מה יוצא החרדי מהבית? כל חייו הוא עובר שטיפת מח יסודית שאפילו אם הוא רוצה להציץ החוצה מהמקום בו הוא נמצא, אוסרים עליו, חס וחלילה שיפתח לחיים הטובים. הוא עוסק רק בתורה על כל פרשניה המוזרים, כדי שלא יהיה לו כלי לרצות בכלל לעזוב את המקום, הוא לומד שהוא הדבר החשוב ושאימו המשרתת שלו ונשים בכלל הן אסקופה נדרסת, וזה בא לידי ביטוי בעשרות דרכים, ומה שחשוב מכל זה להיות עבד למשהו שנקרא אלוהים ושהוא שולט בכל בכלל ובו בעיקר, ולו עצמו אין שום דיעה, כל פרט זעיר בהתנהגותו היום-יומית מוכתבת לו מראש. הבעיה המרכזי של החרדי, שמונעים ממנו בכח כל ימי חייו מלהגיע לכלים שיתנו לו תשובות על השאלות. כי כבר הוכח שככל שהידע רב יותר, האמונה בכל מיני אלוהים למינייהם הולך ופוחת. החילוני יודע שאת הגשם לא ממטיר אלוהים אם מתפללים אליו יפה, למשל. לחרדי לא נותנים את הכלים הללו, והילד החרדי הרגיל חי בבורות שהחילוניים עזבו כבר לפני מאות בשנים. סתם דוגמא. במשחק ''המרוץ למליון'' יש זוג צעיר דתי. היום אחרי שהתבגרתי מספיק להחליט מה אני יודע, אני לא רק לא דתי אלא אפילו אנטי הפוליטיקה הדתית וכל מערכת הרמיה הזו. אבל הזוג הזה הם אנשים נחמדים בפני עצמם, שאני מאחל להם מכל הזוגות, שהם יקחו את הכסף. אבל אני רואה התלבטויות שלהם כשפתאום נתקלים באיזו בעיה ומה שקורה כאן הוא ששטיפת המח שספג משך שנים רבות מאוד, לא נותנת לו לחשוב חופשי. הם היו צריכים להיכנס למקדש בודהיסטי לקבל ברכה מנזיר ולהמשיך במשימות. כיוון שהיו שם פסלים הוא ראה בזה עבודה זרה ולא נכנס והפסידו במשימה. אז ראשית הרי ברור שהוא לא נכנס כדי להתפלל לפסלים הניצבים שם ומכל מקום הוא גם לא מבין מה אומר לו הבודהיסט. כמו בן מוכרים הסיפורים על רבי יחנן בן זכאי ועל רבן גמליאל שנכנסו לבתי מרחץ רומיים ולמרות היות במקום פסלים ובהם פסל עירום של אפרודיטה. לשאלה איך הם נכנסים למקום כזה , ענו:''לא אני באתי בגבולה, היא באה בגבולי'', או בקיצור, הוא בא להתרחץ והפסל שלה לא מענין אותו. מה גם שהזוג הצעיר עסקו במשימה של זיהוי מסיכות, והרי גם המסיכות הן בגדר פסלים כיוון שהן אתניות, ופה הוא לא אמר דבר, למרות שדווקא המסיכות הן האיסור מהתורה, לא הפסלים, וגם שם מדובר באיסור רק אם אתה מתכוון להתפלל למסיכה. אין ספק שהמטען שמגיעים איתו הדתיים מהבית הוא מטען כבד שרק מעטים יכולים להשתחרר ממנו ולצאת לעצמאות אישית. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ''שבע שנים מהבית'' |
|||
|
|||
מבחינת החרדי גם החילוני עובר שטיפת מוח, ויש הרבה בכך. חברה אנושית הבנויה על מערכות חינוך קולקטיביות, בהרכח מחנכת (''שוטפת את המוח'') את ילדיה לפי התורה המעוצבת שלה. החרדים לפי התורה והתלמוד והחילונים לפי מגוון תורות חינוכיות. צה שעלינו לעשות הוא לאלץ את החרדים לפתוח את קהילותיהם לעולם המודרני, תוך הבטחה שיוכלו לקיים את עולם האמוני במלואו וללא הפרעה. משמעות הדבר, להוציא את החרדים לעולם העבודהוהשירות בצבא, כפי שהיהודים נהגו ברוב קהילותיהם בחו''ל לפני הקמת המדינה וכמו שקהילות דתיות בחו''ל היום נוהגות. כדי שתהליך כזה יקרה צריך שיתקיימו מספר תנאי יסוד: שתוקם קואליציה של מפלגות חילוניות, לגרום לחרדים להיפתח לחרבה תוך הידברו ושכנוע ולא תוך אילוצים, כפיה וענישה. יש היום יותר ויותר חרדים שרוצים לשרת בצבא (ואני לא בטוח שצה:ל רוצה את כולם), רוצים לצאת לעבודה אבל או שיש לחץ רבני נגד, או שאין להם מקומות לעבוד בהם. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי