  
  
  
|
 |
|
||
  חקיקה למען הסופרים |
|||
|
|||
קראתי בענין ובעיון את שנכתב כאן. ברשותכם אבהיר מספר נקודות: 1. הקנין הרוחני תמיד שייך למי שיצר אותו, בין לבדו ובין עם אחרים; 2. בחידושים בתחומים טכניים ורפואיים וכיוצא בהם, שאינם ענין רוחני בלבד, כמו בשירה, ספרות ומוזיקה, יש ענין לציבור להעמיד כל חידוש לרשות ולטובת הכלל, כמו למשל בתרופה חדשה או מכשיר חדיש. מצד שני- אם כל חידוש יעמוד לרשות הציבור כולו- איש לא ישקיע הון תועפות למחקר, פיתוח והתקדמות. האיזון נמצא בכך שמאפשרים ליזם להגן על חידושיו ברישום פטנט, מדגם או סימן מסחרי, והרישום מקנה לו בלעדיות על המצאתו או חידושו. עם זה - הפטנט מוגן לתקופה קצובה, שבה יכול בעל הפטנט להפיק בלעדית רווחים מהמצאתו, לכסות את הוצאותיו, וגם להרויח. לאחר מכן ההמצאה הופכת לנחלת הציבור כולו. 3. בענין קנין רוחני המצב שונה במעט. אם נחזור לתחום הספרות והשירה החוק אינו דורש רישום, כמו פטנט או מדגם, והזכות שמורה למחבר בלבד. הקנין הרוחני מורכב לרוב משני מרכיבים שונים: הקנין הרוחני, שבדרך כלל שמור לנצח למחבר, וזה אומר שאין לפרסם את היצירה או לעשות בה כל שימוש מבלי לציין את שם המחבר [דבר שרבים מפרים כמו ברוב ערבי השירה והקריוקי, בהם מילות השיר מוקרנות לקהל, תכופות מדי בלי שם המחבר]; וממול- הקנין המסחרי. המחבר יכול למכור את הקנין המסחרי להוצאה לאור, או לחברת תקליטים, לפי הענין, אם לתקופה ואם לנצח. אולם גם מי שקנה את זכויות היוצרים המסחריות חייב לציין את שם המחבר [הזכויות הרוחניות, או ''המוסריות'' של המחבר] בכל פרסום. 4. גם את הזכויות ''המוסריות'' אפשר למכור. לכולנו מוכר המושג ''סופר צללים''. יש המשלמים לסופר כזה על-מנת שהקונה יוכל לטעון כי הוא זה שחיבר את היצירה, בלי לגלות, חלילה, שכתב אותה עבורו סופר צללים. לא בדיוק בהיבט הספרותי: פורסם שבנו בכורו של קדאפי נהנה משירותו של '' סופר'' כזה, שכתב עבורו עבודת דוקטורט... 5. החוק החדש מהווה ניסיון לפתור חלקית את בעייתם של הסופרים. החוק אינו מונע מבצעים, נוסח ''4 ספרים במאה שקל'', אלא אוסר לקיימם במשך 18 חודשים ראשונים מאז הוצאת הספר לשוק. החוק דורש מכירה במחיר מלא, למעט הנחה סבירה בסביבות 10%, כך שהסופר יקבל בתקופה זו אחוזים מן המחיר המלא. כמובן שגם את החוק הזה, לערך כמו כל חוק, אפשר לעקוף. אם הספר אינו זוכה לפרסום, אינו מוצג במקום בולט בחנויות- לא ימכרו ממנו עותקים רבים, ובתום 18 החודשים יזכה לחשיפה באותם ''מבצעים''. 7. מספר כותבים כתבו שהסופר יכול ''לכתוב למגירה'', ואז לא יהיו ו כל בעיות. חכמה קטנה. משורר או סופר מרגיש כורח לכתוב ורוצה להביא את פרי רוחו לידיעת הציבור. אני זוכר את יבי, משורר לדעתו, אשר שילם כספים ל''הארץ'' על מנת ששיריו יפורסמו, והיה משוטט על מדשאות האוניברסיטה העברית בגבעת רם ומוכר עותקים משיריו בפרוטות ובלבד שייקראו. 8. היום , כשסופר מתחיל, רוצה לפרסם את יצירתו עליו לפנות להו''ל רבות, המתיחסות לעתים בזלזול לפנייתו. רובן אפילו אינן מחזירות כתבי-יד שלא פורסמו, או מבקשות שהמחבר ישלח אליהן מעטפה מבוילת כדי להשיב לו את יצירתו... בדלית ברירה החפץ בכך יאלץ לממן את פרסום יצירתו. 9. פרסום ספר על חשבון המחבר עולה כ- 40.000 ש''ח בלי כל בטחון שאפילו עותק אחד ימכר. המפיץ נוטל כ- 60% מעלות הספר {!} לכיסו. כך שב''מבצעים'' גם ההוצאות לאור שאינן נמנות על בעלי ''סטימצקי'' או ''צומת ספרים'' מפסידות כספים. מי שהבאת יצירתו לעיני הציבור בוערת בו יסכים בשמחה שספרו ימכר ב''מבצעים'' ובלבד שיופץ גם אם לא יראה פרוטה מעמלו. 10. בעיה מהמצב הזה היא שמי שהפרוטה מצויה בכיסו יכול לממן את הדפסת ספרו וכך השוק מוצף גם בהמוני ספרים שלאיש אין חפץ בהם והם ''מכסים'', בריבויים, על מעט ספרי האיכות אשר אובדים בים הספר. יוסף אליעז | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי