|
וברק מתבצר בקונכייתו משמאל לרומני.
משמעות הדבר, שמבחינה טקטית נמצא ברק אהוד בין ברק אובמה לבין נתניהו. ברק אהוד עדיין חושב שצריך לעצור את הגרעין האיראני לפי לוח זמנים קצר יותר מלוח הזמנים של ברק אובמה, אבל מעדיף לשחק טקטית את המשחק הפוליטי של ברק אובמה המבטיח שהוא מחוייב לביטחונה של ישראל אבל עדיין אינו מראה בדיוק למה הוא מתכוון. לומר שברק אובמה מחוייב לביטחון ישראל אינו תוכנית אסטרטגית אלא רק הצהרה פוליטית. יש משמעות חשובנ ומרחיקת לכת, לאופן בו אובמה מתכוון להראות ומוכן לפעול גם למען בטחון ישראל.
מעבר לשאלת מוכנותו של אובמה לפעול למען בטחון ישראל ישנן שאלות חשובות לגבי האם אובמה רציני במחוייבותו? יודע לפעול? בנוי לפעול? יכול לפעול? ואם הוא מתכוון לפעול, אז מתי? ומה יקרה אם ביום הנדרש להכרעה הוא לא יכריע? או יכריע נגד תקיפה? ישנה שאלה עד כמה מדינה עצמאית בעלת יכולת פעולה יכולה לשים את מבטחה על נשיא זר, שיהיה ידידותי ככל שיהיה? כמה ישראל תצטרך לשלם במטבע אמריקאי אם אמריקה בכלל תפעל צבאית נגד איראן? כיצד ישראל תצטייר אם היא תובל ע''י ארה''ב באף, בין אם בסוף ארה''ב תתקוף או לא תתקוף?
בגדול, ישראל קודם כל צריכה לדאוג לאינטרסים הקיומיים של עצמה. כמובן שזה הכי נוח שזה ייעשה בתיאום מלא ובהסכמה הדדית עם אמריקה. אבל האם רתיעתו של אובמה מהתחייבות לפעול צבאית נגד איראן צריכה למסמר את ישראל ולמנוע ממנה לתקוף לבדה?
כמו שישראל תקפה בעיראק בלי ידיעה מוקדמת של האמריקאים ותקפה בסוריה עם ידיעה מוקדמת של האמריקאים, כך ישראל יכולה ורשאית ואולי אף תיאלץ לתקוף באיראן לבדה, בתיאום אבל ללא הסכמת ארה''ב. ישראל מספיק חזקה צבאית ומדינית כדי לבצע את המהלך האסטרטגי הזה וגם להתחזק ממנו לאחר השלמתו. |
ברק מנסה למצב את עצמו משמאל לנתניהו
