  
  
  
|
 |
|
||
  גדעון, למה לנתניהו אסור להבטיח לעצמו שהוא יהיה ראש הממשלה הבא? |
|||
|
|||
איחודים של רשימות הרצות לבחירות היו תמיד. לא מדובר על מפלגה חדשה אלא רק על ריצה משותפת לשתי מפלגות. לעיתים האיחודים התפצלו שוב או התמזגו יחדיו למפלגה אחת אחרי הבחירות, לאו דווקא כפועל יוצא של הצלחה או כשלון בבחירות. מדובר על שני עקרונות חשובים: 1. ערכים 2. אינטרס. כאשר שתי רשימות עם ערכים חופפים ברובם מגיעות להבנה שהאינטרס שלהן שהן ירוצו יחדיו לבחירות - הן ירוצו יחדיו. בגדול ה'ליכוד' לא שונה בהרבה מ'ישראל ביתנו', כמו ש'העבודה' לא שונה מ'מר''צ'. אפשר לומר שה'ליכוד' קרוב אפילו יותר ל'ישראל ביתנו', מאשר השניים האחרים. עכשיו, לאור קריסת 'קדימה' וזליגת אנשיה ובוחריה לכל המפלגות שמסביב לה, כולל זו החדשה ''יש עתיד'' והישנה-חדשה ש''ס, הימין היה צריך להתארגן ולהערך באופן שהשינויים האלה ישפיעו עליו לרעה כמה שפחות, או לחילופין, לנסות ולמצות את המיטב מהשינוי הזה. * ''ישפיעו עליו לרעה כמה שפחות'' - משמעותו לשמר ככל האפשר את בוחרי הימין המסורתיים של ''הליכוד'' ו''ישראל ביתנו'' נאמנים גם לרשימה החדשה שרצה לכנסת. * ''למצות את המיטב מהשינוי הזה'' - לנסות ולהביא יותר בוחרים שמחוץ לבוחרי הימין המסורתיים של ''הליכוד'' ו''ישראל ביתנו'' - להיות פתוחים למצביעי מאוכזבי ש''ס ו-''יש עתיד'', או לרגזני ''העבודה'' שחרדים לראות את הצפת הידוענים-שמאלניים שהופכים את המפלגה לבזאר תורכי של 'קונים-מוכרים' אידיאולוגיה ומשרתי ציבור. אנחנו רואים כיסים קטנים בשמאל שבכל זאת שמים יהבם על נתניהו או ליברמן (שהוא אינו 'כוס התה שלי'). התקפות דוברי השמאל על האיחוד הזה נובעות מ-פ-ח-ד ולא ממש משמירה על 'נקיון כפיים פוליטיים', שהרי ריצה משותפת תמיד היתה כלי ארגוני מקובל, גם בשמאל. הגדיל לעשות חיים רמון שביום רביעי שעבר תקף את ''הליכוד ביתנו'' ואילו ביום חמישי למחרת הציע נרגשות לשמאל לאמץ את הטקטיקה של הימין ולמצוא מנהיג אחד מקובל על כל מפלגות השמאל, ולרוץ המשותף. זה למשל מראה על התנהגות היסטרית, ולא על שיקול דעת. יותר מכך, גם ''העבודה'' וגם ''קדימה'' חיזרו אחר ''ישראל ביתנו'' ב-2009 כדי להקים גוש חוסם נגד נתניהו. משום מה אז הם היו כשרים, ופתאום היום הם כבר לא כשרים, הם ''ימין קיצוני'' (מה זה בדיוק?), הם ''פשיסטים'' ושאר דברי בלע. בינתיים הסקרים מראים שגוש הימין לא מאבד את כוחו הנוכחי ואולי אפילו מגדיל אותו קצת. זו נקודת מוצא מצויינת לנתניהו. התנהלות נכונה גם המישור המדיני-בטחוני וגם במישור הכלכלי-חברתי, חרב מתהפכת בזמן לחוץת כזה, יכולה להיות מגדיל כוח רציני לנתניהו כי הוא שולט בכלי המשחק. למשל, הורדת מחיר הדלק הלילה, היא צעד מבורך ונכון (כשההורדה עומדת בכללי המשחק שנקבעו לצורך קביעת מחיר הדלק, שירד בשוק האיטלקי, משם אנחנו קונים את הדלק לרכב). מנגד, מפליא אותי גדעון ספירו שמצביע ברצינות על מוחמד ברכה, ג'מאל זחאלקה ואחמד טיבי כאופציה טובה ל''ליברל ואיש השמאל'', שהרי רשימותיהם, מצעם, פעילותם והתבטאותם רק מעידה שהם לאומנים ערבים שלא מכירים בזכותה של ישראל להיות מדינת הלאום של העם היהודי, והבם דורשים שישראל תהיה 'מדינת כל אזרחיה' בלי קשר ל''בעייה הדמוגרפית'' של הציונים. אם זו המששמעות של להיות ''שמאלן וליברל'', אז מר''צ ו'העבודה' הן רשימות פאשיסטיות וגזעניות. לכן מוזר הדבר שגדעון ספירו שם את כל קבוצת המפלגות האלה בסל אחד. המאמר שפורסם ב''הארץ'' (23 באוקטובר 2012) לפיו רוב היהודים בישראל הם גזענים, תומכים בטרנספר לערבים, בשלילת זכותם לבחור, בתמיכה במשטר אפרטהייד, לא היו רוצים שכן ערבי, לא רוצים שילדיהם ילמדו יחד עם ילדים ערבים ועוד נתונים כאלה, לא הפתיע גם אותי, משום מה שמאמרים מהסוג הזה שנבנים על סקרים הזויים או פרשנות הזויה לסקרים אמיתיים, חוזרים על עצמם ב''הארץ'' כל שנה-שנתיים. התמיכה שישראל מקבלת מבחוץ בסיוע צבאי, כלכלי ודיפלומטי למרות הכיבוש, ואולי בגלל הכיבוש, היא אינטרס של אמריקה כמו גם של ישראל (מבחן לכך הוא סיוע כספי של ארה''ב ב-4 השנים האחרונות מעבר לסיוע הבטחוני הקבוע, שמראה שאובמה, הנשיא הכי פחות אוהד לישראל אי-פעם, הרחיב את הסיוע הבטחוני במטרה לתמוך ביצור סוללות נוספות של ''כיפת ברזל'') . אפשר לראות את נטייתן של מדינות אירופה וה-OECD להרחיב את הקשרים הכלכליים והמדעיים שלהן עם ישראל באותו אספקט, של רצון להרוויח מהקשר עם ישראל, ולאו דווקא להשתמש בקשרים האלה כמנוף ללחץ על ישראל. כנראה שבכל זאתצ ישראל של היום היא מדינה בעלת משקל אסטרטגי גדול הרבה יותר ממה שהיינו מורגלים לו, והתגובה לעמדותיה בכל עניין מדיני וביטחוני נשקלת בצורה אחראית ע''י מדינות המערב השונות. שהרי בכל זאת, ''הבעייה הפלסטינית'' היא קודם כל בעיה של ישראל (ושל הפלסטינים) ולא כל כך בעיה אירופאית או אמריקאית. הרצון של האירופאים באמת להיות מעורבים בסכסוך וגם להיפגע מזה, כנראה לא אטרקטיבי מספיק, מה עוד שיש בצד הפלסטיני חזית רחבה של אומרי לאוו לשלום עם ישראל. רוצה לומר, שהפתיח של גדעון ספירו בעניין התארגנות המפלגות לא קשורה קשר ישיר לסיפא של דבריו על ההיבטים הפוליטיים של הסכסוך ועל ''דיכוי הפלסטינים'' ומתמיכה אמריקה בישראל. אבל כנראה זו דרכו של ספירו להצדיק את עמדותיו הפוליטיות. | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי