|
אחת הסיבות החשובות (מבחינת החרדים) לאי השוויון בנטל היה באמת הגנה מפני חשיפה להשפעות ''זרות''. עוד סיבה חשובה ששיחקה במו''מ עם בן גוריון היה ''שיקום'' עולם הישיבות. אבל כבר מזמן לא מדובר בהגנה – כבר מזמן מדובר במאבק אינטרסים קר וחסר התחשבות בצרכים של הקהילות האחרות בעם; מאבק על אופיו של המרחב הציבורי; מאבק על ג'ובים בעלי השפעה על שאר העם. מאבק האינטרסים הזה יונק מהתחזקות הקהילה החרדית. היום ברור לכל בר דעת שהמצב המקורי ש''הצדיק'' את הצורך בשיקום עולם הישיבות כבר מזמן לא קיים. במילים אחרות קיומה ושגשוגה של הקהילה החרדית לא מוטל בספק. לכן לא דרושה לה ''הגנה'' מיוחדת.
כבר מזמן אין אצלנו מאבקים אידיאולוגים אמיתיים. לא פלא שהמושגים ''ימין'' ו''שמאל'' איבדו אצלנו את משמעותם המקורית. והנה בשנים האחרונות התפתחו במרחב הציבורי שלנו, בעם שלנו קבוצות ובודדים שמונעים מאידיאולוגיה שכוללת בין השאר את הטענה הבאה: 'אם אתה משתתף בקביעת גורלם של תושבי המדינה עליך להשתתף בכך גם במעשה, לא רק ברוח'. השינוי הזה קיבל ביטוי מובהק בתוצאות הבחירות. כמובן שהטענה שהשינוי הזה עשוי להצמיח שנאה אין לה ביסוס בולט בין מחוללי השינוי בבחירות.
דבר אחרון: ראוי שכל אחד יבין שאם על נכדיו ראוי להטיל חובות כלשהן הרי שראוי להטיל זאת על כל אחד אחר. אפשר לפטור מחובות כאלה באופן חלקי וזמני בלבד, כפי שכנראה התכוון בן גוריון. זהו תנאי בסיסי לקיומה של אחדות העם. אחרת אין באמת אחדות ויש סיכוי לפילוג. מי שנאבק להפוך פטור כזה לקבוע לא באמת חושב על אחדות העם. |
