|
מהיכן אתה מביא את הקישקוש הזה ש''הפלסטינים אכן החלו להתגבש כעם בסוף השלטון העותמני''? זה מנוגד לכל העובדות והמחקרים של ההיסטוריונים שמבינים בדבר הזה.
אין שום מחבר ''גיאוגרפי, תרבותי, גנטי וארגונים משותפים'' בין קבוצות המהגרים השונים - ערבים מוסלמים, ערבים לא מוסלמים, נוצרים לא ערבים, מוסלמים לא ערבים, שגלשו לתוך ארץ ישראל המערבית בעקבות הגירות שארעו בכלל במרחב המזרח התיכון (היו הגירות גדולות לאמריקה הצפונית והדרומית ולאוסטרליה), בגלל החרפת העימותים בין שבטים ובין דתות. חלק מהמהגרים האלה הגיעו גם לפלשתינה, לא מתוך מכנה משותף היסטורי-לאומי בינהם, אלא מתוך רצון לברוח ולהתפרנס.
בשנות ה-20 עד ה-40 הישוב הלא-יהודי זכה להגירות גדולות ששינו את ההרכב הדמוגרפי, דתי, התנחלותי של הערבים בארץ ישראל.
דוגמה להגירת הערבים הגדולה מבחוץ פנימה, לפי תיאורו של ד''ר יוחאי סלע: ''עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל ופיתוחה הכלכלי, החלה פלישה של ערביי האזור, בעיקר מסוריה ולבנון, לתחומי ארץ-ישראל. במסגרת הזו, התיישבו חמולות אחדות בתחומי הכפר, וכבר ב-1947 התגוררו בו כ-1,500 איש. בחפירות הצלה שנערכו במקום התגלו שרידים דלים ביותר מהתקופה הביזנטית, ואף התגלו שרידים אחדים (גם הם דלים) מהתקופה העות'מנית. בתי הכפר, ברובם, היו בנויים מטיט - שכן מרבית הפולשים הערבים הגיעו בחוסר-כל, כשהמניע הכלכלי היווה את הדחף העיקרי לחדור לתוך הארץ פנימה בחיפוש אחרי עבודה ופרנסה. כך קמו, באופן דומה, ''יישובים'' ערבים בארץ-ישראל שתכליתם היה לספק מקום מגורים זול להמוני הערבים שהגיעו לארץ בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. בעקבות מלחמת העצמאות ב-1948, הכפר ניטש ובמקומו נוסדו קיבוץ יסעור והמושב אחיהוד הנקרא על שמו של אחד מנשיאי שבט אשר. וכך הוחזרה האדמה לבעליה החוקיים לאחר שנים רבות של ציפייה''.
|
עמים נוצרים מסיבות דומות וגם שונות
