פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
יוסף אליעז (יום שישי, 20/09/2013 שעה 14:03) הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

למאמרו של ע. צופיה-

א. המאמר בעיקרו נכון לדעתי ומשקף את עיקר הדברים.

ב. ועדת אגרנט היתה, מעבר לחשבונות אישיים אולי של לסקוב, ועדת מריונטות של ממשלת מאיר-דיין. הם הוגבלו מראש לדון רק בשלושת או חמשת ימי הלחימה הראשונים, נדרשו או הגבילו עצמם רק לדרג הצבאי ונמנעו מלדון במעשי ומחדלי הדרג המדיני. הדבר גרם לעוותים נוראים ולתוצאות בלתי הוגנות בעליל.

ברור שהדרג המדיני ומצבאי היו קשורים זה בזה. גולדה ודיין העלימו מהמטכ''ל את הצעות השלום הקודמות של סדאת, את ההתראות על המלחמה הקרבה, כולל אזהרתו של המלך חוסיין. הדרג המדיני עיכב את גיוס המילואים, הן בשל הגיוסים הקודמים שלא התפתחו למלחמה והן כדי שלא לדרבן את סדאת לתקוף. אך הם גם מנעו את המכה המקדימה הכה-מתבקשת, שיכלה לשנות לחלוטין את פני המלחמה מראשיתה.

כל זה מבלי להתיחס לקונספירציות על מעין הסכם סדאת-קיסינג'ר-דיין לתת לסדאת סוכריה של כבוד..

ג. דיין היה אדם מיוחד במינו. הוא גדל עם פגיון-זהב בפה [במקום כפית], דאג בעיקר לעצמו, היה אדם ללא עקבות מוסריות לגבי נשים, כולל נשות חבריו ופיקודיו, ללא עכבות לגבי גניבת עתיקות וניצול מעמדו הפוליטי והצבאי להשגת טובות הנאה בכלל ובתחום זה בפרט, ולא ביחסו לרות רעייתו או ילדיו.

לא ראיתי את גדולתו הצבאית יוצאת הדופן, כבר בכשל התקיפה על בית איקסא במלחמת השחרור ואילך.

עד מלחמת יום הכיפורים נהג ביהירות ובשחצנות, אחרי שקשר לעצמו את זרי הדפנה במלחמת ששת-הימים, זרים מעצי הדפנה שגידלו לוי אשכול , עזר ויצמן ורבין.
במלחמת יום הכיפורים דייןאיבד את ראשו ואת מכנסיו, אחרי שאימץ את הערכות המודיעין של זעירא, מנע גיוס מילואים [מי שכן גויסו - גויסו בשל לחצו של הרמטכ''ל שגולדה נענתה לו חלקית למרות התנגדות דיין]. הוא לא תרם מאומה במלחמה עצמה, פרט לאוירת דיכאון ותבוסתנות שהעיקה הן על גולדה, שנוכחה כי הוא משענת קנה רצוץ, והן על הרמטכ''ל ועל אלופי הפיקודים ומפקדי האוגדות.

אני חושש שכאן התגלה פרצופו העלוב האמיתי, אך יתכן כי השתנה לרעה עם הגיל ואולי בצעירותו היה פייטר אמיתי. בדרכו לפסגה עקף ורמס את חברו-הטוב-ממנו יגאל אלון ואחרים.

ד. מי שנעשה לו עוול אמיתי ונורא הוא הרמטכ''ל דוד אלעזר, דדו ז''ל.
הוא קולל בראשי מודיעין עוורים בשל יוהרה וקונספציה שמנעה ובלמה חדירת עובדות.
הוא ניזון ממודיעין כושל הן מדיני והן צבאי.

קריאותיו לגיוס מוקדם נדחו בעיקרן ובזמנן. קריאתו להנחתת מכה מקדימה נדחתה אף היא.

בדרום התברר לו [מאוחר מדי, ובזה הוא עצמו אכן אשם חלקית] כי מינה אלוף פיקוד בעייתי מאד, שחצן קיצוני אף הוא. יתכן ויש לו אחריות להרבה מחדלים כמו ימ''חים לא מצויידים בתקן מלא לחלוטין, במינוי אלוף פיקוד בלתי מתאים, באי- פיקוח מספיק על אלוף הפיקוד הקודם, אריק שרון, אשר דילל מאד את קו ברלב [אם הקו מיותר- ראוי היה להסיגו, אך אם תפקידו היה תצפית ומתן מענה לבטחון שוטף- אסור היה לדללו].

אריק שרון סגר מעוזים, כך שלא היה קשר עיין בין המעוזים והמרחק ביניהם היה גדול מכדי שיוכלו לסייע באש זה לזה. הוא לא וידא שמה שהיה אמור לפעול ולקדם צליחה מצרית אכן מוכן. הוא לא כפה מרות על שרון כמפקד אוגדה והרשה לו בדיעבד להפר פקודות בכלל ושלא לסייע להתקפת הנגד של ברן בפרט. אינני יודע אם ועדת-אגרנט-מטעם-הממשלה סקרה כל זאת .
אולם, דדו היה המצביא של המלחמה הזו. הוא השכיל לשכנע את חיים בר-לב לרדת מכס השר ולחזור למדים על מנת לעשות סדר, ואולי ממש להושיע, את פיקוד דרום.
דדו שצבאו הוכה כה קשה בהפתעה ובמחץ צבאי אדיר, השתלט על המבוכה, הפחד, תחושת האבדן, ריכז שוב את הצבא והוליכו לנצחון צבאי מפואר שנעצר מאה ק''מ מקהיר וארבעים ק''מ מדמשק.
עם כל בקורת אפשרית עליו הוא היה היחיד בצמרת שתיפקד, פעל והושיע את עם ישראל, למרות אנשי המודיעין וגנראלים שחצנים הכפופים לו, ומרות מנהיגות פוליטית כושלת ומובסת שמעליו.

בכל מדינה היו מקימים אנדרטאות למצביא כזה, מעניקים לו פרס. אצלנו הוקיעוהו על החומה.

אני סבור שראוי ליתן לו עתה, אחר מותו הטראגי, ולאחר שגדולתו נשקפת מכל דו''ח וועובדות הסטוריות המשתחררות ויוצאות לאור לפחות את פרס הבטחון, שכן את פרס ישראל מעניקים רק לאנשים חיים. כן הוא ראוי לציון עילאי לשבח.
יש לשחרר את גוליבר מכל ערמות הכבלים שכבלוהו אנשים זעירים.

יש לתקן את העוול, ובהקדם, לפחות עתה אחרי מותו הטראגי.

ד. המלחמה זו ניפצה אלילים כמשה דיין, וכגולדה.
היא פוצצה על לא עוול בכפו, את לבו וגדולתו של דדו.
היא פגעה קשות, לדעתי, בגדולתו הקודמת של הנשיא אגרנט, שופט גדול ויו''ר קטן של ועדה, ושל כבוד חבריו לועדה.

משה רבנו, המוציא את עם ישראל מעבדות לחרות, מביא להם את תורת אלוקים, מנהיגם ומוליכם 40 שנה במדבר- לא נכנס לארץ הנכספת. מקדמת דנא עמנו מתעמר במנהיגיו.
70 בניו של גדעון, הלא הוא ירובעל, נטבחו בידי בן סורר ורצחן, הוא אבימלך.
שרידי החשמונאים נטבחים בידי הורדוס.
אלו רק כוכבים בודדים מתוך גלקסיה שלמה שכיבינו.
דדו הוא כוכב זוהר שדמו עדיין על ידינו. יהי ברוך זכרו של גיבור ומושיע זה.
_new_ הוספת תגובה



על אחריותו של דדו
ע.צופיה (יום שישי, 20/09/2013 שעה 15:35)
בתשובה ליוסף אליעז
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ראשית אציין כי הערצתי את דדו כמפקדי הבלתי-ישיר בתפקידו כאלוף פיקוד צפון.
אני גם מעריך מאוד את עבודתו ותיפקודו במלחמת יום הכיפורים.
אך אסור להתעלם מהעובדה שהוא האיש שהופקד ישירות על ביטחון המדינה ולכן לכל פגע צבאי ובטח ובטח כמו במלחמת יום הכיפורים הוא האחראי הישיר.
רק מהדברים שמנית כבר נראה עד כמה הוא נושא באחריות. עצם היותו של אדם כמו זעירא ראש אמן, של גורודיש אלוף פיקוד. אמנם שרון דילל את המוצבים אך דדו יכול לצופף אותם חזרה.
הוא אינו נושא באחריות של אי ביצוע מכה מקדימה, אך לטעמי הוא נושא באחריות מלאה לאי-גיוס המילואים בזמן.אילו היה דפק חזק יותר על השולחן היה משיג זאת מגולדה למרות ,כדבריך, הרפיסות של דיין.
יש לתת לדדו את הכבוד המגיע לו. ומגיע לו כבוד מלא, לא פחות מגולדה ודיין, אך עדיין לטעמי הוא נושא באחריות כמעט עליונה לארועי מלחמת יום הכיפורים.
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי