  
  
  
|
 |
|
||
  לא כמרד ביהדות |
|||
|
|||
הציונות לא קמה כתנועה של מרד ביהדות, אלא כתנועה של התחדשות לאומית וחידוש תפקידה של ארץ ישראל כעוגן מרכזי. לא פחות חשובה היא העובדה ההיסטורית שהתנועה הציונית היתה ועדין גורם מרכזי בחידוש הריבונות היהודית בארץ. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לא כמרד ביהדות |
|||
|
|||
דויד, התפיסה שלך בעניין הגדרת הציונות היא נכונה. אך בו זמנית נכונה גם האבחנה שהציונות קמה כתנועה שהיה בה מרד ביהדות המסורתית. המילכוד של היהדות המסורתית היה שעם התפתחות התפיסה המשיחית ובעיקר המיתוס של ''שלוש השבועות שהשביע הקב''ה את ישראל'', לא יכלה עוד היהדות להעמיד מתוכה כלים להגשמת חזון שיבת ציון. מיתוס שלוש השבועות, היה בעצם מדרש שהפך להלכה (ראה ספרו של הרב כשר, ''התקופה הגדולה'') ויצר איסור של רבנים על ''עלייה בחומה'', קרי: עלייה המונית. ולכן, האירוניה היא שהציונות שמייסדיה היו חילוניים, רק היא בעצם זה שמרדה בתפיסה המסורתית, הצליחה להגשים חלום שהוא חלום יהודי ישן: שיבת ציון. ויש כאן מבחינתנו תהליך דיאלקטי: מרד ביהדות כדי לשוב ליהדות, ולא פלא שהציונות עמדה על שיבה לשפה הקדומה ולארץ הקדומה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לא כמרד ביהדות |
|||
|
|||
כאשר אתה בודק את ההיסטוריה של הציונות אתה מוצא עובדות שפשוט לא מתיישבות עם ההכללה שלך שכעת גם הוספת פרטים תומכים בה. בין התנועות שהתאחדו בימי הרצל לתנועה הציונית היו קבוצות דתיות, לפחות חלק מחלוצי העליה הראשונה (למשל מקימי זכרון) היו דתיים ששמרו על אמונתם. יש לי ספר שכתב ניצול שואה שסבא שלו היה ממנהיגי אגודת ישראל בעיירה ושחלק מאנשי הקהילה הזאת עלו לארץ לפני השואה. אז מקובל עלי שהיתה הלכה שאסרה עליה המונית, אבל הדתיים שעלו כחלק מהתנועה הציונית לא מרדו בדת, אלא אולי מרדו רק באותה הלכה. והיו גם עליות של חסידים במאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 שכוונתם היתה דומה מאד לזו של התנועה הציונית שאיחד הרצל בסוף המאה ה-19 (http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/aliyat-...). | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי