|
עזאלדין אבו-אלעיש הוא אחד מתוך כ-1.7 מיליון עזתים (למרות שבשנים האחרונות הוא קיבל אזרחות קנדית וחי שם) והוא אינו מייצג את הכלל. צריך להבין את תיסכולו, את האשמותיו וכו'. ראוי גם לשמוע את פרשנותו לגבי העזתים והתנהגותם. לצערי אין בספר הזה, שפורסם לראשונה כבר ב-2011, דבר חדש שיכול לעודד את שלמה גזית. הכותב אינו מטפל בסוגיות היסוד המדיניות, ברצון הפלסטיני הכללכי שלא להכיר בזכות קיומה של ישראל ולחתוך לישות אסלאמיסטית על כל שיטחה של פלסטין מהים ועד המדבר. כספר אישי שכואב על מות בנותיו זה ספר מרגש. אבל האם מזה עלינו להסיק שפני העזתים לשלום?
מאחר שעזאלדין אבו-אלעיש הוא ההיפך מהחמאס אין לגזור מהצגת העניינים שבספרו ולהסיק מזה על החמאס. איננו רוצים בכניעת החמאס, את זה עלינו להשאיר להחלטת העזתים, ביום בחירה, אם יהיה עוד אחד כזה. עלינו להדק את הלחץ על הנהגת החמאס שהגיע זמנה להחליט אם פניה להמשך המלחמה (כפי שהנייה המתלהם נאם ביום שישי האחרון במסגד) או לשלום והשלמה עם קיומה של ישראל. כינתיים המצב די ברור, והעזתים ייאלצו להמשיך ולסבור ככל שהחמאס יתלהם וייפָגע יותר. |
לא משנה הרבה
