  
  
  
|
 |
|
||
  במקרה של הפלת משטרן של סאדם חוסיין כנ''ל |
|||
|
|||
שאין שום בעיה למדינות ערביות לנצל מצב פוליטי בינלאומי על מנת לשפר את מצבם על חשבון עם ערבי אחר וכל דיבורים על ''ילדים עירקים מורעבים ומתים'' לא יותר מדמגוגיה גסה. חבל רק שממשלות ישראל לא מנצלות ולא מדגישות את הפאן הזה ביחסים בין ערביים. הניתוח של הכלכלן הנרי עזאם נכון גם למקרה שמשטרו של סאדם חוסיין לא ייכנע ויופל ע''י התערבות צבאית אמריקאית. מהניתוח של הכלכלן הנרי עזאם אנו לומדים ההשלכות של התערבות זו זהים: ההפחתה בתלות אמריקאית בנפט סעודי, ההפחתה היקף הסחר בין עיראק למצרים יגרום להרעת מצבה של מיצרים, ירידה במחיר הנפט שיכולה לגרום למהומות בסעודיה, אי הזדקקות לירדן והפסקת הספקת נפט בחינם לה, דבר שכול לגרום להרעת מצבה של ירדן. אבל במקרה של הפלת משטרן של סאדם חוסיין יגרום לעירור של שאר המשטרים במדינות ערב, כי יש להניח שבמקום משטרו של סאדם חוסיין תקום משטר יותר דמוקרטי ולו למראית עין. קישורים: מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| האינטרס הראשוני של מדינות ערב הוא מניעת |
|||
|
|||
התערבות חיצונית נגד משטר מכהן או בקביעת סוג המשטר שצריך להתקיים בהן. מנגד עןמדים אינטרסים כבדים גם הם, של שמירת יחסים תקינים עם ארה''ב (ולחלק מהמדינות גם קבלת סיוע ביטחוני וכספי). משטרים ערביים רוקדים, או קפואים על הגדר. על אף שצדאם חוסיין אינו בבת עינו של אף שליט דיקטטורי (אסד ועבדאללה הסעודי, לדוגמה) או פסיאודו-דמוקראט (עבדאללה ומובראכ לדוגמה), הם לא ששים לקבוע תקדים של הורדת שליט מכהן בכוח. כי תקדים זה יכול להוות 'ניסוי כלים' מאיים עליהם. יחד עם זאת, האיום הרציני יותר הוא האיום של כוחות פנימיים שיפגעו בשלטון. וכאן, התקדים שיווצר הוא תקדים של כוח חיצוני. שאיום חיצוני הוא רק 'חצי הדרך', שסביר הוא שאינו קיים, נכון להיום, מול ירדן ומצרים. לכן, עם כל הבעייתיות של תקדים הדחת מנהיג בכוח, הם מוצאים מפלט בעובדה שהמהלך מבוצע ע''י כח חיצוני - ארה''ב. המקרה מוגדר כחריג ומיוחד בציבור הערבי המזרח תיכוני, וכולם מבינים את המצב. מצרים, ירדן וגם סוריה סופגות את זה בשקט ובלית ברירה, בשל האיום הנגדי והממשי שארה''ב מייצרת. מול מצרים וירדן הנושא הוא השת''פ והסיוע הכספי-צבאי ומול סוריה זה חששה שלה להיכלל בהמשך הדרך בתוך 'מדינות הרשע' שארה''ב אמורה לטפל בהן בכוח. הדבר ניכר יפה מאוד בהתנהגותה של סוריה. הצבעתה באו''ם כנגד עיראק בת הברית הישנה-חדשה והנמכת הרעש ההצהרתי בעניין העיראקי. העניין הכלכלי של מחירי הנפט, סגירותה של עיראק כיום מול פתיחותה המתבקשת לאחר הורדת צדאם גם הם שיקולים רציניים. יחד עם זאת שאלת יציבות ושרידות המשטרים הערביים הם מעל לכל שיקול אחר. במצב עניינים זה לא נראה שמדינות ערביות יחממו את היחסים עם ישראל. לא בגלל המשבר העיראקי ובודאי לא בגלל המשב הפלסטיני. אבל סביר ביותר להניח שהקשרים הלא-פורמליים, המתקיימים באמצעות המוסד, ארגונים ממלכתיים אחרים ואנשי עסקים, לא יפגעו ואולי יתחזקו, מתוך רצון בסיסי של מדינות האזור (בעיקר ירדן, מצרים והנסיכויות) לא לפגוע בכלכלה של עצמן, לשמור על רמת פעילות כלכלת שוק סבירה ולשמר יכולת קיום מנופים כלכליים-עסקיים עם ארה''ב. פעילות זו תורמת ליציבות המשטרים המעורבים בקשרים אלה ומכאן שזה גם אינטרס ערבי. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| משום כך |
|||
|
|||
ש''האינטרס הראשוני של מדינות ערב הוא מניעת התערבות חיצונית'', האינטרס שלהם צריך להיות: כניעה של עיראק לדרישות פיקוח של ארה''ב על מנת למנוע את ההתערבות. באותה הזדמנות גם האינטרס של ''שמירת יחסים תקינים עם ארה''ב'' יתקיים. הסיבה שהתנועות הדמוקרטיות ומדוכאות במידיות הללו היא משום שלשליטים במדינות ערביות יש אינטרס בקיום אופוזיציה קיצונית לאומנית ואסלאמית בלבד. ולכן אני לא חושב שהקבוצות והתנועות הדתיות הקיצוניות מאיימות באמת המשטרים ערביים. אני משוכנע שחלקם ואולי רובם של תנועות אסלאמיות הללו רק למראית עין עצמאיות. נתן גפן קישורים: מסמכים וקטעי עיתונות: http://n.jemix.co.il | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי