  
  
  
|
 |
|
||
  לגרפיט: גם אצל הערבים ''הכסף זה לא הכל''. הפלת- - |
|||
|
|||
--מישטר סאדאם חוסיין, תשחרר זירמי מעמקים שאיש אינו יודע לאן גלי ההלם שלהם יגיעו. ה''בעת'' השולט בעזרת המיעוט ''המשכיל החילוני'' על עיראק השיעית כיום, יאבד כוחו והאלטרנטיבה היא להערכתי המינימליסטית הניזונה מהתקשורת , שלטון שיעי הדומה דווקא לאיראן{ אולי ללא האייטולות}. כנ''ל בסוריה, שגם שם שולט ה''בעת'' בידי הקצינים ''החילונים והמשכילים'' בעזרת המיעוט העלאווי { של 11 אחוז} על מדינה סונית בעיקרה. גם המלך הקטן מירדן יכול לחטוף גלי הלם מהפלת המישטר בעיראק מהסיבות שמנית, אך אולי גם משיחרור קיטור מצד הפלשתינאים המהווים 70 אחוז מממלכתו. מבחינתנו, לדעתי, צריך להחזיק אצבעות לפלשתינאים בירדן שיקחו סוף סוף את השילטון שם ממשפחת ''המלוכה'' שהושתלה שם ע''י האנגלים בסוף מילחמת העולם הראשונה.{ בניגוד לדעת ההנהגה הציונית של אז} אנחנו רק יכולים להרוויח מכך. אמנם הנבואה ניתנה לשוטים מאז חרב בית המיקדש, אך מותר להגיד בצניעות, שמכל האופציות , גרוע בשבילנו כבר לא יכול להיות יותר. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אשכנזי, השכל אותי, האם נפילת צאדם ועלית השיעים |
|||
|
|||
ולמעשה פירוק עירק, וחבירתם עם אירן תועיל לנו? האם מצב מעין זה לא יגרום באזור מהפכה רצינית של רצף שיעי קיצוני שיחבור אולי גם עם לבנון? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| השיעים בעיראק (א) |
|||
|
|||
אם מותר לי להתערב ולהשיב בעניין שבו לא נשאלתי ישירות: השיעים בעיראק אינם, קודם כל גוש אחיד; ושנית, אין הם דומים לשיעים באיראן ואין לצפות מהם להתנהגות פוליטית דומה (כלומר למהפכה איסלאמית ברוח ח'ומייניסטית). כיוון שבמשטר טוטאליטארי אין ידיעות ישירות על רצונותיה של האוכלוסיה, אין ברירה אלא להיעזר בידיעות עקיפות ולהעריכן לאור ההתפתחות ההיסטורית. חוויית היסוד של השיעה היא כמעט ''יהודית'' - מצב של מיעוט מנוצח הנדחק לשוליים הפוליטיים. זה נובע ממקורה ההיסטורי כמפלגת האופוזיציה המנוצחת במאבק על החליפות בראשית האיסלאם. מכאן נבע גם דפוס תגובות ''יהודי'' : חלק מהשיעים התכנס בתוך עצמו והתבדל לתוך מצב של גלות פנימית, כשהוא מחכה למשיח - האימאם- שיביא את הגאולה באחרית הימים; בינתיים הוא מסר את ההנהגה לחכמי הדת שעסקו בדיקדוקי הלכה. זה היה הרוב ולאורך רוב ההיסטוריה; אך מדי פעם התפרצו הציפיות המשיחיות ונוצרה התמרדות רדיקלית פוליטית/דתית. כאשר השתלטה השיעה, סוף סוף, על מדינה מוסלמית גדולה, איראן, והבטיחה לעצמה מרחב פעולה פוליטי, זה כבר היה מאוחר מאוד, במאה ה- 16, אחרי אלף שנים ב''גלות'' פנימית בעולם האיסלאמי, כאשר מאפייניה האופוזיציוניים, הרדיקליים, האנטי-פוליטיים כבר היו טבועים עמוק בתוכה; ובייחוד הדפוס של הפרדה בין סמכות פוליטית לסמכות דתית, הזרה לאיסלאם הסוני שהמנטאליות שלו היא מנטאליות של מפלגת שלטון. אין זה מקרה כי השיעה ניצחה והשתרשה דווקא באיראן, שבה כבר הייתה דואליות כזאת - בין האיסלאם לבין מסורת לאומית-פוליטית לא-ערבית וקדם-איסלאמית. דואליות זאת התבטאה באיזון העדין שבין שלטון השאה לסמכות האיאתוללות, שהופר רק תחת לחץ המודרנה מאז מהפכת 1906 ועד מהפכת 1979. עיראק, לעומת זאת, נשארה חלק מהאימפריה העוסמנית הסונית עד התפרקותה, והשיעים היו רוב מדוכא בשתי הווילאיות בגדאד ובצרה שנשלטו על ידי אליטה סונית מתוקף סמכותו של הסולטן-החליף הסוני באיסטנבול. השיעים עצמם לא רק שהודרו מן ההשתתפות בשלטון, בצבא ובמינהל, אלא גם לא הורשו להפגין את דתם בפומבי . כך התפתח דפוס של פאסיביות פוליטית והנהגה דתית טהורה בידי האיאתוללות -רובם ממוצא איראני - בערים הקדושות בדרום מזה ובכאזמיין (היום חלק מבגדאד) מזה;ולצידם שבטים בדואיים שיעיים מונהגים ע''י שיח'ים בין שולי ארץ היישוב והמדבר. עם הקמת עיראק כממלכה בחסות בריטית תחת שושלת סונית נמשך דפוס זה (וצדאם הסוני ממשיך אותו עד היום), אך השיעים כרוב -55%- היו (לצד הבעייה הכורדית) בעיית היסוד של עיראק. השאלה היתה : איך לשלבם בשלטון ובפוליטיקה - ולהשאיר בכ''ז את השלטון הממשי בידי האליטה הסונית, שהיא בעצם היחידה המחזיקה את עיראק מאוחדת? לשיעים היו כמה אופציות והם התפזרו כמעט על פני כל הזרמים הפוליטיים. חלק שיתף פעולה עם האליטה הסונית והיה מוכן לשמש עלה תאנה לשלטונה - למשל ראש הממשלה צאלח ג'בר. חלק פנה ללאומיות ערבית, שבמיסגרתה צריך היה לשרור שיוויון בין ערבים סונים ושיעים - למשל איבראהים קובה. אבל הרעיון הפאן-ערבי הדיף ריח סוני מדי, שהרי במדינה כל-ערבית מאוחדת היו השיעים נעשים שוב מיעוט. לכן פנו השיעים שנעשו לאומנים ערביים אל הזרם החילוני הרדיקלי ביותר בלאומנות הערבית - הבעת'. מייסד הבעת' בעיראק, פואד א-ריכאבי, היה מהנדס שיעי מהדרום - ומקצועו מציין את צמיחתה של אינטליגנציה טכנית חדשה בקרב השיעים הודות לתהליכי המודרניזציה. לימים איבד את ההנהגה, פרש (ואח''כ נרצח), ומאז משתולל בתוך הבעת' מאבק בין סיעות סוניות ושיעיות שנסתיים, כידוע, בניצחון צדאם. בכ''ז נשאר בבעת' יסוד שיעי חשוב, שצדאם טרח לטפח אך ללא בסיס בשירותים החשאיים ובכוחות הצבא המיוחדים שהם גרעין המשטר. מסמל אותו יו''ר הפרלמט סעדון חמאדי, בעת'יסט ותיק , מהנדס (שוב האינטליגנציה הטכנית החדשה) וראש הממשלה הייצוגי שמינה צדאם ב- 1991 כדי להפגין מראית עין של רפורמות ופיוס לפי השיעים. שיכבה זו של אינטליגנציה טכנית, פקידות ובורגנות ממלכתית שיעית נהנתה מתהליכי המודרניזציה המואצים שפתח צדאם היא להערכתי לאומית-עיראקית, לא פרו-איראנית, ןחילונית למדי (במושגים ערביים) - כלומר לא בסיס פוטנציאלי לתיאוקרטיה ולא להפיכת עיראק לגרורה איראנית. אבל היא אילמת: היא לכודה בתוך המדינה הצדאמית, מדוכאת ומפוקחת ע''י השירותים החשאיים, מודעת יפה לאכזריות המשטר ולשרירותו אך חסרה כוח משלה ובעיקר חסרה אלטרנטיבה, שכן גם היא פוחדת ממהפכה שיעית. כשליש מהשיעים, החיים בערים הקדושות, עוסקים במקצועות מסורתיים וסרים למשמעת האיאתוללות, נמצאיםלמעשה במיסגרת מסורת הפאסיביות הפוליטית. היא סומלה ע''י האיאתוללה הגדול המנוח ח'ואיי, שמת בגיל 100 (וצדאם הקפיד לרצוח את בניו ונכדיו בתאונת דרכים מבויימת) ותמיד חתר לשמור על האוטונומיה הדתית הפנימית של השיעים ולהימנע מכל עימות עם המשטר. רק במצב יוצא דופן ביותר, ב- 1991, עם היווצרותו של חלל שלטוני בערים הקדושות, נאלץ לפעול פוליטית, בזהירות ובאחריות, וגם אז נמנע מלמרוד ממש אלא כונן כעין מימשל עצמי עירוני כדי למנוע תוהו ובוהו. בשל בגידתם של האמריקאים במורדים התברר הדבר כפעולה נכונה ואחראית שמנעה מרחץ דמים גדול עוד יותר של קלגסי צדאם בקהילתו של ח'ואיי. בכל זאת דחפה אכזריות המשטר את משפחת ח'ואיי לאחר מותו לאופוזיציה ולגלות לונדון. אך אופיה המתון מתבטא בקירבתה לאיאתוללה שריעת-מדארי באיראן, שביקר -דווקא מסיבות תיאולוגיות - את הרפובליקה האיסלאמית ומעורבות האיאתוללות בפוליטיקה. לאסכולה זו שייך גם יורשו של ח'ואיי, איאתוללה שהריסטאני. לדעתי אפשר להעריך שבמקרה של נפילת משטר צדאם לא יחתור מיגזר שיעי זה, שתמיד נהג במתינות, בזהירות ובאחריות, למהפכה איסלאמית, אלא יסתפק בחופש דתי ובסילוק הדיכוי; ובטווח ארוך עד ארוך מאוד עשויה להתפתח מתוכו כעין תנועה איסלמית-דמוקרטית שמרנית מתונה, ברוח המפלגות הנוצריות-דמוקרטיות באירופה. שאלת הפוטנציאל הרדיקלי השיעי בעיראק היא,איפוא, שאלת כוחו של המיגזר השלישי בקרב השיעים, הזרם הקשור באיאתוללה אל-באקר ובמשפחתו, בתנועת א-דעוה ובמועצה המהפכנית האיסלאמית של עיראק (שמושבה בטהראן). על כך - בחלק הבא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ניתוח יפה ומקיף. רק תן לי להוסיף פרט קטן |
|||
|
|||
המצביע על כך שיש קשר בין האוכלוסיה השיעית הערבית בעיראק לבין איראן. במישור חומשהאר - עבדאן - סוסנגרד (שושן) - באנדאר חומייני גרה גם אוכלוסיה שיעית-ערבית (עיראקית). על רקע מערכת היחסים שאתה תיארת, האיראנים ניסו במהלך מלחמת איראן-עיראק (1988-1980) לעורר את האוכלוסיה השיעית בדרום עיראק למרי אזרחי כנגד צדאם חוסיין. בתוך כך נוצרו גרעיני מחתרות שיעיות בדרום עיראק במרחב נאג'ף - נאצריה - בצרה. העיראקים פעלו נגדן, הפעילו צבא במקביל למערכי ההתשה שעל קו הגבול וספגו עבדות. מאחר שהכוחות השיעים היו זעומים וחלשים, הם הטרידו את הצבא העיראקי, אך לא השפיעו על עמידתם מול האיראנים. במידה וצדאם חוסיין יופל והאמריקאים ישלטו בתקופת המעבר בעיראק, נראה לי שהשיעים יעדיפו להישאר עיראקים במסגרת מבנה מדיני חדש בעיראק בו ינתן להם ביטוי הולם לחלקם באוכלוסיה. השיעים האלה הם קודם כל עיראקים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ארזי תודה רבה, שאלה אליך - האם יש סיכוי שהשיעים |
|||
|
|||
של אירן, עירק, לבנון יתאחדו? האם יש שיעים בסוריה? אם לא - מדוע הממשל הסורי תומך בשיעים בלבנון? מדוע השיעים הלבנונים נעשו כה מיליטנטים והאם יש סיכוי שהם ירגעו או שמא אנו נאלץ להלחם בהם? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לגרפיט: לגבי עיראק- אני לא יודע בא' רבתי. שנינו -- |
|||
|
|||
ניזונים מחומרים גלויים. עיראק עשויה להתחלק למדינה כורדית בצפון ושיעית בדרום, מה שלמעשה כבר קיים היום ב''פאקס אמריקנה'' המתקיים שם חלקית כרגע, בחסות מיטריה אוירית אמריקאית. - אלוהים גדול ואסור להתנבא. לגבי ירדן, אני עומד מאחרי הדברים, שהפיכה פלשתינאית שם תעזור לנו לסדר את הפאזל ביננו להם מחדש ואולי בזה טמון הסכוי לשלום אמיתי, לעומת הפתרון של ''הגדה'' כמדינה, שזה לדעתי חזיון שווא כפתרון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מר אשכנזי - חדל לחלום באספמיה |
|||
|
|||
גם אם יתגשם חלומכם הרטוב, והפלשתינאים יעשו הפיכה בירדן (להזכירך, מדינה ריבונית לנו יש חוזה שלום איתה, ) מבלי שמדינות ערב יתערבו, עדיין נצטרך לפנות את השטחים, ולהחזירם לפלשתינאים החיים בהם. במקרה זה, נחזור לאותה משבצת שיכולנו להגיע אליה בשנת 87 כאשר הסדר עם חוסיין עמד על הפרק, ושמיר טירפד אותו. חלום ארץ ישראל השלמה, זה של שתי גדות, וגם זה של גדה אחת נגוז, וכדאי שהיקיצה תהיה עכשיו, כי אח''כ זה יכאב יותר. בידידות רפי | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למר גטניו היקר: נראה לי שאתה וכל הפלג הפוליטי- - |
|||
|
|||
--שאתה שייך איליו הם החולמים היום ולמעשה תמיד. חלומכם {הרטוב } הביאמ לנו את ''תהליך השלום'' של אוסלו שאת פירותיו אנו קוטפים יום יום , ועוד מעט ניקטפו בגינו 1000 הרוגים. נחכה ונראה מי הוא החולם היותר מציאותי ביננו. אני לפחות לא מיחל להתערבות חיצונית באם חלומותי לא יוגשמו בניגוד אליך, המיחל להתערבות חיצונית להגשמת חלומותיו. שים לב להבדל הגדול הזה. את העדכון היומי לחלומותיך כ''יהודה תחילה...'' אתה {ואנחנו}מקבל הערב בחברון שהאש עדיין לא שקטה שם, ולפני פחות משבוע בקיבוץ מצר, קיבוץ של השוה''צ, המורכב מאנשי שלום לפחות כמוך. אנשי מצר, קיבלו עידכון כואב לחלומם כמובן לצערי, כמי שמכיר את הקיבוץ הזה היטב. גטניו היקר, מותר לכל אחד לחלום, אין סיבה לתחרות בנושא. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| איזה ''פאקס אמריקנה'' קיים היום בעיראק? |
|||
|
|||
לכל היותר, ''גייר אמריקנה'' במינון נמוך. שליטה בכוח מבוקר על גבולות המחיה של המשטר העיראקי ותקיפות מזדמנות על מטרות צבאיות שחורגות מהמוכתב להן. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאברהמי: תקרא בתקשורת, עידכונים יומיים ''בדבקה'' |
|||
|
|||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי