|
בשביל ספירו בג''צ הוא לא-פוליטי כשבג''צ שפוסק רק נגד אנשי ימין ומרכז. אבל אם הוא יעיז לפסוק לכאורה נגד ח''כ ערבי או שמאל קיצוני אז הוא בג''צ פוליטי. חוק החסינות בישראל הוא מחוקי החסינות האפקטיביים ביותר להגנת נבחר ציבור. ההבחנה הזאת עמדה במחנים קודמים בהם דובר על העמדה לדין של ח''כ, כולל נגד חנין זועבי על מעשיה והתקפותיה את חיילי צה''ל על ה''מרמרה''. במקום שכל אחד אחר היה עומד מיד לדין, עמדה לזועבי הגנת החוק, למרות שהיתה עילה ראויה להעמידה לדין.
זועבי ניצלה את חסינותה כדרכה עד קצה הגבול ומעדה בחוסר תשומת לב למכשול שהיא שמה לעצמה. כדי לשכנע את המשוכנעים מוסיף גדעון ספירו עוד דבר הבל כאילו השופטים נהגו ב''פרקטיקה הנהוגה במשטרים טוטליטריים'' וגערו בזועבי מוסר.... דבר מופרך מיסודו, שכן להטיף מוסר לאישה דלת-מוסר אינה בהכרח עדות לטוטליטריזם כי אם להיפך, דרישה מאשת ציבור לקיים שיח של תרבות בחברה דמוקרטית והטרוגנית. שכן, אם זועבי מרשה לעצמה להיות אלימה מילולית ופיזית, אז היא מכשירה בכך את האחרים, והללו יכולים ביום מן הימים לפעול כך גם בניגוד לאינטרסים שלה. הדרישה להתנהגות תרבותית אינה מאפיינת טוטליטריזם.
לכן אני מבין את כתיבתו של ספירו בעניין השופטת אסתר חיות, שהרי עניין אמירתה בנושא שלושת הנערים החטופים לא היתה סיבת המשפט והאישום בועדת הכנסת, אלא אלימותה כנגד שוטרים ערבים במסדרונות בית המשפט העליון. |
בג''צ פוליטי
