|
הועדה מטעם הקונגרס עשתה עבודה חובבנית, מרחה את הזמן והעיקר שהתוצאה מתאימה לדעתו הפרטית של ספירו. להזכירו, היתה ועדת קונגרס מיוחדת שגם היא עסקה בשבויי גואנטנמו אבל היא היתה פחות מסבירת פנים לשמאל הקשה. ולכן אותה שהשמאל הקשה ''הליברלי'' דחה על הסף.
כאן אני רוצה להבדיל ביננו לבין האמריקאים בעניין שמירה על הביטחון הלאומי מול ארגוני טרור. אנחנו חיים במציאות הזאת מאז קמה המדינה (וכמובן לפניה) ומוסדות הביטחון פיתחו אמצעים מתוחכמים לפצח את מוחו של הטרוריסט הבודד. זה לא תמיד עובד מספיק מהר, אבל זה עובד כך ברוב המקרים ובלי כל עינוי פיזי. אין טילטלים/עינויים אצלנו, אבל בהחלט יש מניעת אוכל ושינה למשך שעות ארוכות (בהתאם להתגלגות הפיגוע). במקרים קיתצוניים יש את נוהל ''הפצצה המתקתקת'' ואז מותר האיום הפיזי של העציר, כאשר זכויותיו עומדות אל מול זכויות פלוני ואלמוני להמשיך לחיות. השב''כ פיתח אסטרטגיות חקירה טובות הרבה יותר מעינוי פיזי. אני מזכיר לספירו שבשנות ה-80 קמה ועדה ציבורית בעקבות אירוע ''קו 300'' שחקרה ופרסמה את האמת , שספירו טוען שלא יכול לקרות בישראל. שוב ספירו השליך את עצמו מהסוס.
לאור שיתוף הפעולה המודיעיני ההדוק בין ישראל לארה''ב רשאי ספירו להניח ככל העולה על רוחו, בעיקר אם מה שעולה משרת את תעמולתו הפוליטית. אבל אם ספירו היה קורא את העיתונות החופשית שלאחר 911 בארה''ב היה מבין שארה''ב בעניין חקירות שבויים ובדיקות ביטחון לא אימצה את הדרך הישראלית. בארה''ב הפכו בדיקות המעבר בשערי הכניסה לאמריקה למסורבלים ומשפילים תוך שהם דוחים את השיטה הישראלית, ועדיין הם נוהגים לתלות נחקרים ביטחוניים הפוך, דבר שמעולם לא היה בישראל. בארה''ב אין את העקרון של פצצה מתקתקת''. אז למה סתם להפריך שטויות כשספירו יודע שהוא אינו יודע דבר בהם? |
מי המורה ומי התלמיד
