  
  
  
|
 |
|
||
  הטעות המתודולוגית של אלכסנדר המתון |
|||
|
|||
את הטיעון בדבר הבטחה אלוהית שמתי בפיו של המפד''לניק, ולא במקרה. הבה נניח, לצורך העניין, שאדם דתי מנסה לשכנע חילוניים לשמור כשרות, בתואנה כי מזון כשר הוא טוב יותר לבריאות. נניח אפילו שיש בידו מחקרים תזונתיים רציניים ביותר התומכים בטיעונו. אך מה יקרה, אם יתברר כעבור זמן-מה, שישנם מחקרים סותרים, או שתגליות מדעיות חדשות קובעות שדווקא מזון טרף הוא בריא יותר? אנא יבוא התועמלן הדתי ההוא? כיצד ינמק את סירובו לאכול בשר טרף, שהוכח מדעית כבריא יותר? אז הוא ייאלץ לגלות את ה''סוד'' הכמוס: הכשרות שהוא מקפיד עליה ומדבר בעדה נובעת ממצוות התורה ומרצון האל, והיא-היא הסיבה הראשונית לשמירת כשרות. והנה, אני, למשל, שלא שומר על כשרות, אתייחס די בביטול לאדם דתי שיתרץ כשרות בבריאות, וינסה לטשטש את הסיבה האמיתית שלו, שהיא רצון האל. ללא קשר לשאלה האם אני שומר כשרות ומאמין באל אם לאו - אתייחס מראש בחשדנות לאדם שמתבייש מהאמת שלו. אותו הדבר לגבי הימין הציוני. מי שאיננו מאמין במהפיכה הציונית ובארץ-ישראל לעם ישראל - שיבושם לו; אך מי שכן מאמין בדברים הללו, אך מתבייש בצדקתו ומתחמק מעקרונותיו בשלל תירוצים - מטבע הדברים מעורר חשדנות, חוסר-כבוד וחוסר אמינות. אין בכך משום תעודת ביטוח שמי שידבר מדם ליבו אכן ישכנע, אך יש בכך משום אזהרה שמי שלא ידבר במלוא הכנות - דן את עצמו לנקודת זינוק גרועה מלכתחילה. אני מודע היטב לכך שעקרונות היסוד של הציונות נחשבים, כיום ל''מיושנים'', ול''בלתי-מתאימים לרוח הזמן''. אך עקרונות יסוד הם עקרונות יסוד, והם אינם מיועדים להתאים לרוח הזמן. טיבם של ערכים בסיסיים הם על-זמניים, על-היסטוריים, ועל-גיאוגרפיים. האם שלום, דמוקרטיה, שיוויון, חירות, משפט-צדק וכן הלאה הם מוצרים בני-חלוף שצריכים לעמוד במבחן הרייטינג השבועי, או שמא הם ערכי יסוד? גם זכותו של העם היהודי למולדת משלו, גם שימור הזיכרון ההיסטורי, גם שיבת ציון וגאולת אדמת המולדת הם ערכי יסוד. לסיכום, אני תמיד משתעשע מחדש, בכל פעם שמייחסים מונחים כגון אדמת אבות, עיר הקודש, ארץ-ישראל השלמה וכו' לאיזו נטיה דתית-קיצונית. מי שיטרח לקרוא, ולו בשטחיות, את כתביהם של מנהיגי הציונות מכל סוג ומין, ייתקל עד-מהרה בשורה של אמירת ''מביכות'', החל מ''מולדתנו ההיסטורית והבלתי נשכחת'' של הרצל, עבור ב''גאולת עם ישראל וארץ ישראל'' של בן-גוריון ויעקב חזן, וכלה ב''שבנו לקדושים שבמקומותינו על-מנת שלא לנטוש אותם לעולם'', של משה דיין. אלכסנדר מאן ידידנו, שייך מן הסתם לאותה האסכולה הסולדת סלידה עמוקה מרטוריקה של צדק, זכויות, אדמה והיסטוריה, כאשר היא באה מן הצד היהודי ובעד היהודים. אינני בטוח לגבי מאן, אך ככל שהדבר נוגע לשאר חברי האסכולה ההיא, הסלידה העמוקה מתחלפת בכבוד, ביראה ממש, כאשר אותה הרטוריקה, מילה במילה ואות באות, מיושמת על ''זכויותיו הלגיטימיות הבלתי-מעורערות של העם הפלשתינאי להגדרה עצמית על מולדתו, פלשתין ההיסטורית''... | |||
| _new_ |
 |
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי