  
  
  
|
 |
|
||
  אבנר: עניין של זווית ראייה |
|||
|
|||
תודה לך על מחמאותיך. אני כמובן שמח לנסות ולחדש או לחדד זווית ראייה מסויימת, במידה והדבר אפשרי. בכל האמור ביחסי גרמניה-ישראל ניתן לומר כי הגיע השעה להיפרד מכל הפרפראזות והצהרות העבר ולהתרכז בעבודת ההווה המאוד נוכחי; הדור הצעיר בגרמניה אינו מרגיש 'מחוייב' למדינת ישראל, ואין כל צורך לנסות ולכבול אותו באזיקים שכאלו לדבר. היחסים בין המדינות צריכים להתפתח במישור הפראגמטי במידת האפשר, דבר שהנו אפשרי רק על ידי נסיון טיפוח שגרת הנורמליות בין שני המקומות, וגם כאן צפויות ככל הנראה בעיות חדשות בעתיד; אני אישית צופה שורת משברים ארוכה ביחסי העתיד עם גרמניה, על רקע פירוש והבנת משקעי העבר. מבחינה זו היה מרטין ואלזר בבחינת אחת הסנוניות הראשונות שהעזו לטפל ולנגוע בנושא זה, אך סנונית זו לא תהיה האחרונה. הסיפור על מישל הולבק הוא סיפור מעניין עבור הקהל הישראלי, היות והדברים שרשם בפי הגיבור הראשי בספרו (אותם בחרתי בשלב זה שלא לרשום מעל דפי הפורום) הנם משפטים קשים ומתועבים גם ללא קשר לראיון שנתן אחר כך. העובדה שזכות חופש הביטוי עמדה לזכותו לצד מנשר ארוך של אמנים שחתמו למענו מראה שהצרפתים אינם מתרגשים מדברים שבישראל היה אולי ניתן להתבע עליהם. נקודה נוספת היתה ההשערה בלבד מה היה קורה לו השמיע משפטים דומים נגד ישראל ויהודים, בחזקת משחק מחשבה ותו לא. בנושא הקק''ל לא נותר לי אלא לנסות ולחדד את הנקודה שהבאתי פעם נוספת: החוברת המוקדשת לנרצחים ולמטרת הנצחתם היא לשיטתי בפירוש לגטימית, אך הבעייה המרכזית קשורה אולי בתדמית מדינת ישראל, בין אם נרצה או לא, הבוקעת מכל דף בחוברת זו: מדינת השכול והכאב, היגון והאסון. תדמית זו לא היתה אף פעם התדמית שהפרוייקט הציוני ביקש לטפח לעצמו בכל שנות הסכסוך בין ישראל לשכנותיה, היות ולא היה כל רצון, ובצדק לדעתי, לשקוע אל תהומות תחושת הקורבן, תחושה אשר יכולה לעיתים להוביל לפירושי מציאות מעוותים. באשר לסוגיית הבחירה מחו''ל אפנה אותך ברשותך לתגובותיי בהמשך למשתתפים רפי גטניו ודינה ביכל-שונרא בנושא זה. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אלכס, בנושא זכות הבחירה |
|||
|
|||
אתה צודק במאה אחוזים בכך שזה חלק יסודי מהשאלה איך מיתייחסים לנושא האזרחות בכלל. בישראל לא רואים כמובנות מאליהן הרבה מהזכויות הבסיסיות שקשורות למושג אזרחות. למרות שיש אפילו מיפלגה מיוחדת שנוסדה סביב הנושא הזה, כשזה מגיע לביצוע מתברר שזה לא יותר ממס שפתיים. לפני שנוגעים בזכאות של ישראלים המתגוררים בחו''ל להצביע, כדאי להתייחס לכך שאין לאף ישראלי הזכות להצביע אלא במקום מגוריו, אין בארץ מה שנקרא Absentee vote (למעט מי שמשרת במילואים). נכון שבגלל הגודל הפיסי של המדינה זה פחות קריטי מאשר במדינה כמו ארה''ב, אבל בכל זאת, עבור תושב תל אביב הנמצא חלק משמעותי מזמנו באילת לצורך עסקים זו הטרדה מיותרת. גם המראה של קשישים שבקושי יכולים לזוז או חולים על ערש דווי הנגררים לתחנות הקלפי אינו מוסיף כבוד למדינת ישראל. זה למעשה שורש הבעיה. אילו היו מאפשרים הצבעה במעטפות כפולות לכל מי שמסיבה כזאת או אחרת אינו יכול להגיע לקלפי ביום הבחירות, אפשר היה להתמודד באופן רציונלי גם עם זכות ההצבעה של ישראלים השוהים בחו''ל. בכל זמן יש מאות אלפים ישראלים (אולי אפילו למעלה ממיליון) הנמצאים בחו''ל מאלף ואחת סיבות. הרעיון שהימצאותם בחו''ל הוא עילה מספקת לשלול מהם איזו שהיא זכות המוקנית לכל אזרח בחוק, הוא לא רק איוולת, הוא רישעות וצרות עיין. יש אולי בעייה לגבי ישראלים המתגוררים דרך קבע בחו''ל ואף קיבלו אזרחות במולדת החדשה שלהם. לדעתי זו יותר בעייה מוסרית, שכל אחד הנימצא במצב זה חייב להיתמודד איתה באופן אישי, מאשר בעייה חוקית. כל עוד מדינת ישראל מכירה באזרחות כפולה, אין כל הצדקה חוקית לשלול מאנשים כאלה את זכויותיהם. הנימוקים שאתה מזכיר, המתבססים על הנחות בדבר מגמות הצבעה אצל ישראלים השוהים בחו''ל, או על אי השתתפות בנשיאה בעול (מעניין אותי לאיזו ''נשיאה בעול'' מצפים מפנסיונר המתקרב לגיל 70 שהחליט לחיות בחו''ל בערוב ימיו), הם פשוט מגוחכים ואינם שווים תגובה. זה מזכיר את הוויכוחים שהיו בארץ לגבי קביעת יום הבחירות בתקופה שהרבה ישראלים נוסעים לטיולים בחו''ל והשאלה היתה אם האוכלוסיה הזאת כוללת יותר מצביעי מערך או מצביעי ליכוד. באזור בו אני מתגורר חיה קהילה ישראלית גדולה. יש לי ספק רב אם התפלגות הקולות בין ''שמאל'' ו''ימין'' תהיה שונה בהרבה ממה שקורה בארץ, ואם יהיה שוני, הרושם האישי שלי הוא שהשמאל כאן היה מגיע להשגים הרבה יותר גדולים מאשר בארץ. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל, לא רק שאני מסכים עם מילה שכתבת, אלא |
|||
|
|||
שאף היטבת לתאר זאת ממני. חוסר הפנמת מושג האזרחות בחברה הישראלית הוא רעה חולה, ואני כל פעם המום מחדש להווכח בקונצנזוס חובק קצוות פוליטי זה, אשר בו מוצאים במדינת ישראל אנשי ימין מובהקים לצד לוחמי שמאל נלהבים מכנה משותף של ממש, שאין לו יד ורגל במציאות דמוקרטית אמיתית. העובדה שישראל בוחרת להעניק את הדרכון הכחול ללא בדיקות נלוות לכשירותו של מקבל הדרכון, יכולת השתלבותו בחברה, או רצונו לרכוש את שפת המקום היא לא רק תעודת עניות לתוצאות הליך מעוות זה, אלא גם בבחינת תירוץ נבוב ל''פחד'' מכמות האנשים בעלי הדרכון הישראלי המתרוצצים במקומות שונים בעולם. שיחות על גבי שיחות שניהלתי בנושא זה הביאו כמעט תמיד, לנקודה לא רציונאלית ומגוחכת, לפיה נטען כי רוב הישראלים בחו''ל יצביעו ימין או שמאל קיצוני, (בהתאם לנטיית האיש עימו דיברתי), משמע אנשים אלו מעוניינים רק ברעתה של ישראל. זהו כנראה ויכוח אבוד מראש, אשר מוכיח לי לצערי פעם אחר פעם את ההבדל בין דמוקרטיה במיטבה לבין תפיסת עולם גטואית, לפחות לשיטתי. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי