  
  
  
|
 |
|
||
  ניתן למשל למצוא אינדיקציות לשטניזם בבריה''מ בתקופת |
|||
|
|||
לנין בספרו של מיכאיל בולגקוב מ- 1927 ''השלג השחור'': דוגמא אחת, ע''מ 19: הצמדתי את הלוע אל הצדע, ומיששתי את ההדק לא באצבע המתאימה. עתה נשמעו מלמטה צלילים מוכרים לי היטב, התזמורת פתחה בצרידות, והטנור שר בפאטפון: האם ישיב לי הכל אלוהים?! אל אלוהים. פאוסט! הירהרתי, כן, הרי זה באמת דבר בעיתו. אחכה איפוא להופעתו של מפיסטו. בפעם האחרונה. *לעולם לא אשמע אותו עוד*. התזמורת היתה אובדת מתחת לרצפה ושבה ועולה, אך הטנור צעק בקול גובר והולך: ארורים החיים, האמונה וכל המדעים. מייד, מייד, אמרתי בלבי, אלא שהוא שר מהר כל כך... הטנור הצטעק ביאוש, ומייד רעמה התזמורת. האצבע הרועדת נחה על ההדק, אלא שברגע זה החריש -- עתה חזר גם השאון הרועם. מלמטה היגיע קול באס כבד: והנה גם אני. פניתי אל הפתח. מישהו היקיש על הדלת בתקיפות, שוב ושוב. תחבתי את האקדח לכיס המכנסים ואמרתי בקול חלוש: יבוא. הדלת נפתחה לרווחה, ואני קפאתי באימה על הרצפה. הרי זה הוא, אין כל ספק. באפלולית, במרומים שמעלי, נתגלו פנים בעלות אף שתלטני וגבות פרועות. הצללים השתעשעו, ואני דימיתי לראות כי מתחת לסנטר הרבוע - מזדקר להב של זקן שחור. הכומתה נחבשה באלכסון עד האוזן, מעשה בן חיל. בקיצור, לפני עמד מפיסטו. עכשו הבחנתי, כי מעיל עליו, לרגליו ערדלים עמוקים מבריקים ותיק תחת בית שחיו. רודולפי, אמר השטן בטנור, ולא בבאס. אכן, לא היה צורך שיציג עצמו לפני. היכרתי אותו. בחדרי נמצא אחד האישים הבולטים ביותר בעולם הספרות בימים ההם, העורך והמוציא לאור של כתב העת הפרטי היחיד ''רודינה'', אילייה איואנוביץ רודולפי ---. ------------------------ משפטי מוסקבה: הודאות משונות בקשר להרעיל את מנהיגי המעמד בכספית וכיוצא בזה. הקומוניסטים המתוארים על ידי בארביס או רומן רולן מעריציהם הצרפתים, כ''עבריינים נמרצים, בארבארים קשוחי-לב שניחנו בכוח חייתי ניכר''. פילוסופיית חיים בנוסח: כל החיים, החיים בלבד, ולו גם מטורפים ופרוצים, ובלבד ש''יתגוננו בפני העווית'' (דארייה) או בפני ''רקבון המוות'' (רולאן). בארביס, מחבר הביורוגרפיה המשבחת והמהללת של חיי סטאלין, כותב באותה עת עצמה, יצירה מדהימה בשם ''חיי ישו'' - ישו כשטן של חמלה ורחמים, משיח סוציאליסטי, קרוב, כה קרוב לבני אדם ולסבלותיהם, עד ששכח להאמין באלוהים. אנדרה ז'יד כותב ב- 1937 : ''האדם הקומוניסטי הוא זה שעומד בלהט הפחמים והמבחן הזה מחזק אותו. קיים בו משהוא *על אנושי* בלתי מוגדר אשר מכין עצמו, משהו חסון ובאופן בלתי צפוי ומפואר''. אלה דימויי כוח שטניסטים מובהקים, ראו בהקשר זה גם שירו של נתן זך אותו ציטטתי מלפני זמן מה, ''ישנו העולם הטוב'': אבל בעולם הרע, הוא עולם הגובה --, אתה דורך על משהו רך ואינך רוצה לכרוע, אתה מחפש ידידים במקום שצריך רק לבלוע אויר שחור או אפור (הערה: בדומה ל- ''מבחן להט הפחמים'' של האדם הקומוניסטי בתאורו של אנדרה ז'יד) כדי לא לבקש דברים באזני אחרים, אלא רק לשקוע סמוך לגופות אחרים, ובתוך כך לגשש בחרב עקומה וקצרה שאתה מנופף בה מעל לראשך כמו מתעופף בה (זך, שמאלני מובהק מימים ימימה, הוא מטיף נלהב כנגד ה''כיבוש''). חשוב בהקשר זה לקרוא את ביקורת הקומוניזם בספרו של הוגה הדעות הצרפתי יהודי (ממוצא אלג'יראי) ברנאר-אנרי לוי ''צוואת האלוהים'', 1979. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| מיכאל, העובדות שהבאת |
|||
|
|||
מבהירות שהשמאל האפל הוא שמאל שטני. ואני משער שטרם הגעת לפרק של הסוציאליזם-הלאומי (הנאציונאל-סוציאליזמוס) השטני. אשמח אם תתייחס גם לאותו נאציזם ארור. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאפרים היקר: ראה, התיחסות לפאגניזם הנאציונאל |
|||
|
|||
סוציאליסטי, גם כן את ספרו של ברנאר אנרי לוי ''צוואת האלוהים'', עם עובד, 1983. או מספר נקודות בספר קצר ולא מדוייק כל צרכו אמנם, בשם ''המיתולוגיה של הרוע'' מאת גיורא שוהם בהוצאת האוניברסיטה המשודרת; ספר בעל היבטים קולעים לעיתים, אך אף הוא לעיתים קצת ''כמו מדעי'' של שלמה גיורא שוהם ''אנטישמיות: ואלהלה, גולגותא ואושוויץ''. ספר חשוב ביותר מבחינה זאת, שהינו מקיף ומדוייק מדעית ועם זאת קריא מאד ומרתק, הינו ספרו של George L. Mosse The crisis of German Ideology , 1981 ובעברית יצא ספר אחר חשוב מאד של חוקר רציני זה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה בשם: לקראת הפתרון הסופי: היסטוריה של הגזענות באירופה, ג'ורג' ל. מוסה, 1989 .בברכה, מיכאל | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי