|
שימו לב שהכותבת לא אומרת ''לעומת שיקול הדעת'' שלך. זה לא, הגם שעבדכם הנאמן התייחס ל''שיקול דעתה'', ולזה בלבד, ללא תוספת.
אבל מה מוסיפה הכותבת? ''שיקול הדעת'' *המופלא* שלך.
כך, יש כאן פנייה תועמלנית לנירגנות הקורא: עולה מדברי הכותבת שעבדכם הנאמן הינו בעל ''יומרות חובקות עולם'', למשל הוא סבור ששיקול דעתו ''מופלא''.
אבל ''המופלא'' הזה הוא קונצרט לחלוטין בביצועה וניצוחה של התועמלנית-לעת-מצוא הזו, שכן הוא תוספת פרי ידיה (הי, לא אמרתי ''ידיה המגויידות והמיובלות'', זה לא!).
לעיתים ניתקלתי בעבר בטכניקות תועמלניות מנשלות אלה (כן, בנישול עיסקנן, בין אם נישול משיקול דעת סביר, ובין אם נישול מקניין רוחני) הפונות לנירגנות השומעים בנוסח ''כן, אתה חושב שמגיע לך על כך פרס נובל''? אבל הרי לא ביקשתי פרס נובל, רק אולי תמורה כלשהי על עבודה והשקעת זמן ומחשבה, וגם זה לא בהכרח.
יוצא שההפלגה המשניאה בעלת המבנה של ''אתה חושב שמגיע לך הכל'' היא דרך לא רק לא לתת כלום, (ולהשתמט מהצורך לתת תגמול -גישה בוזזת בולשביקית מובהקת) אלא גם להשניא את היוצרים המנושלים ולהמאיס את חייהם. גורנישט מיט גורנישט, וגם זה בחסד.
והכל - עקב להטוט מילולי ברוח הדברים של הכותבת, הנאמר לעיתים למנושלים ולנדרסים גם בטון של גערה קלילה.
ועכשו כולם יחד: לצון שטנים. (ששון שוטים בודאי אין כאן, ומה נשאר?). |
צודק :-)
