|
המסירים מעצמם כל רסן של התבטאות וטעם טוב, וחבל. במקרה כזה הרי שהדבר על פי רוב משרת כמעט אוטומטית את נימוקי הימין; ההזקקות לפולמיקה-תומכת מימין או משמאל מעידה לשיטתי על מעין חולשת נימוקים, וכפסיכולוג חובב אולי אף על אלמנט השלכה מודחק. אין לדעת.
מכל מקום מאמר זה לא עשה עימך חסד, ויותר משהביא את נימוקיך המעניינים בדרך כלל, מיקם אותך בזווית של אנשים המקיימים משחק סכום אפס בין טוב לרע, ואשר כאילו מבקשים להבנות על מה שהם מבינים כחורבן יריביהם.
במקומך הייתי ככל הנראה מנסה לבחור את שם התואר ''נאיבי'' במקום ''טיפש'', ואת המילה ''דוגמאטי'' במקום ''שטני'', כל זאת על מנת לנטרל את מטעני אמוצייה אפשריים.
מכל מקום ה''שמאל'' בכללותו אינו שואף להחרבת ישראל, ממש כפי שאינני מאמין שהימין שואף לכך. ההבדל המרכזי בין שמאל לימין נתון אולי במשמעות האטימולוגית של המושג ימין בשפות אחרות: ימין הוא המילה של ''נכון'' ו''צודק'', דבר שאיני שולל על הסף: הימין בהחלט עשוי להיות צודק ואולי אף לומר את הדברים הנכונים, אבל בחיים לא מספיק להיות צודק, אלא עדיף להיות חכם, שפירושו: לוותר על השאיפה לתאר מציאות אבסולוטית.
מציאות אפורה היא הדבר היחיד הממשי המקדם את פנינו בכל יום חדש, ועם מציאות זו יש ללמוד לחיות באופן חכם ולאו דווקא באופן צודק. |
אבנר: ברור שגם בקרב אנשי השמאל קיימים אנשים
