פורום ארץ הצבי Enter the forum
Articles
Discussions
About FAZ
FAZ people
columns
Links
Previous page
Bulletine Board

SearchFeedbackAdd to Favorites
RSS Feed
מה זה?
(נכתב בתשובה ליובל רבינוביץ, 25/05/02 19:55)
ליובל- תודה על הסקירה וחוות הדעת
אסתי וולש (יום ראשון, 26/05/2002 שעה 0:32)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

ואם יורשה לי להוסיף מעט:
מדובר אמנם ב- 344 חולים שהוחיו, אך חלקם עבר יותר מהחיאה אחת, ומספר ההחיאות הוא 509.

הפגם שמצאת במחקר- אי דיווח על מצב גופני - אינו היחיד. ד''ר ואן לומל עצמו מציין שבמהלך המחקר הם שינו את הגדרת ה-NDE, מה שכמובן יכול להשפיע על התוצאות.

המחקר אכן אינו עוסק בשאלה האם חוויות אלה אמיתיות או לא. ולמען האמת, אין כל דרך לבדוק את אמיתותם של רוב האלמנטים שכלולים בחוויה כזו. האלמנט היחיד שניתן לבדיקה (אמות או הפרכה) הוא חווית ה-OBE, החוויה החוצ-גופית. יש חולים המתארים מצב שבו רחפו מחוץ לגופם, וראו ושמעו בצורה ברורה את המתרחש בחדר. כאן ניתן לבדוק אם מה שהם ראו ושמעו אכן התרחש.
מבחינה זאת הקטע החשוב ביותר במאמר הוא זה:

During the pilot phase in one of the hospitals, a coronary-care-unit nurse reported a veridical out-of-body experience of a resuscitated patient:

''During a night shift an ambulance brings in a 44-year-old cyanotic, comatose man into the coronary care unit. He had been found about an hour before in a meadow by passers-by. After admission, he receives artificial respiration without intubation, while heart massage and defibrillation are also applied. When we want to intubate the patient, he turns out to have dentures in his mouth. I remove these upper dentures and put them onto the 'crash car'. Meanwhile, we continue extensive CPR. After about an hour and a half the patient has sufficient heart rhythm and blood pressure, but he is still ventilated and intubated, and he is still comatose. He is transferred to the intensive care unit to continue the necessary artificial respiration. Only after more than a week do I meet again with the patient, who is by now back on the cardiac ward. I distribute his medication. The moment he sees me he says: 'Oh, that nurse knows where my dentures are'. I am very surprised. Then he elucidates: 'Yes, you were there when I was brought into hospital and you took my dentures out of my mouth and put them onto that car, it had all these bottles on it and there was this sliding drawer underneath and there you put my teeth.' I was especially amazed because I remembered this happening while the man was in deep coma and in the process of CPR. When I asked further, it appeared the man had seen himself lying in bed, that he had perceived from above how nurses and doctors had been busy with CPR. He was also able to describe correctly and in detail the small room in which he had been resuscitated as well as the appearance of those present like myself. At the time that he observed the situation he had been very much afraid that we would stop CPR and that he would die. And it is true that we had been very negative about the patient's prognosis due to his very poor medical condition when admitted. The patient tells me that he desperately and unsuccessfully tried to make it clear to us that he was still alive and that we should continue CPR. He is deeply impressed by his experience and says he is no longer afraid of death. 4 weeks later he left hospital as a healthy man.''

יש כאן, לפחות על פניו, אימות מפי האחות שהשתתפה בפעולת ההחיאה לפרטים שמסר החולה על מה שהתרחש באותו זמן. (הוא ראה איך היא מוציאה את שניו התותבות והיכן היא מניחה אותן, ושבוע אח''כ, כשראה אותה לראשונה מאז חזר להכרתו, זיהה שזו האשה שלקחה את שניו והסביר היכן למצוא אותן).

זה המקרה הטוב ביותר מבחינת אימות שעליו קראתי.
קראתי ספרים מאת הרופאים: ריימונד מודי, מלווין מורס, ג'ואל וויטון, ג'ורג' ריצ'י. הפסיכיאטרים: פיטר פנוויק, בריאן וייס. הפסיכולוגים: סוזן בלקמור, מרגוט גריי, קנת רינג. כל הכותבים האלה, חוץ מס. בלקמור, מניחים שיש כאן חוויה טראנסנדנטלית. פיטר פנוויק ראוי לתשומת לב מיוחדתעומד בראש ביה''ח-הלימודי הפסיכיאטרי מודזלי, שנמצא בלונדון, ונחשב לביה''ח-הלימודי החשוב ביותר בתחום זה.

מה כל זה בא לומר?
א. כפי שציינת, אין מדובר בחווית מוות, אלא בחווית כמעט מוות.
ב. אין אפשרות להסיק מדברים אלה על קיום נשמות, או אלוהים (אך גם לא ההפך כמובן).
ג. חשוב לבחון את שאלת התודעה החוצ-גופית. וכאן שאלתי אליך: איך אתה מסביר את המקרה שציטטתי להלן?
_new_ הוספת תגובה



לעניין החוויה החוץ-גופית
יובל רבינוביץ (יום ראשון, 26/05/2002 שעה 1:28)
בתשובה לאסתי וולש
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

מדובר במחקר המקדים (pilot study). מחקר מקדים נועד לבדוק את תנאי המחקר הראשי, כדי לראות אם יש בעיות טכניות שלא חשבו עליהן. הנתונים בו אינם נאספים כחלק מהמחקר הראשי, והעמידה בתנאי המחקר היא יותר רופפת.

החוקרים מצאו לנכון לספר תיאור מקרה ששמעו במהלך איסוף נתוני המחקר המקדים. הבנתי שהמקרה היה לפני המחקר המקדים עצמו. לכן המקרה עצמו לא נחקר, הנתונים לא אומתו מול החולה, לא נבדקו האמונות לעניין חיים שלאחר המוות אצל האחות או אצל החולה, ולא נעשה ניסיון לאמת את הסיפור על ידי גירסת אנשי צוות אחרים, שוודאי היו במקום.

כל זה לא בא לגרוע מהסיפור עצמו, שהוא באמת מדהים, אלא רק להצביע על מספר פגמים כשמנסים להתייחס לסיפור זה כאל 'הוכחה' לקיום חווייה חוץ-גופית (שאינה מוכיחה כשלעצמה חיים לאחר המוות).

אין לי די נתונים להסביר את הסיפור.
*הסבר אפשרי אחד הוא, כמובן, שיתכן שקיימות חוויות חוץ-גופיות.
*הסבר אחר הוא שהאחות בדתה את הכל מליבה, או שתיארה מקרה שהיה, אך הוסיפה עליו פרטים כדי להפוך אותו למשכנע יותר. היא יכולה היתה לעשות זאת גם באופן לא מודע.
*יתכן שהחולה קלט את כל הנתונים בזמן ההחייאה על ידי כך שפשוט שמע את הנאמר, למרות שנראה היה לצוות חסר הכרה. לאחר מכן הוא יצר סיפור מסביב לנתונים הקיימים, וגם האמין בו.
* אני מאמין שיתכנו גם הסברים נוספים.

גם אם אין הסבר, לא חייבים לקבל מייד את ההסבר המוצע. ראיתי מופעי קוסמים שהיו באמת מדהימים. רק בחלקם גיליתי לבסוף כיצד נעשה הקסם, וברבים אחרים לא, כולל הצגה של תפיסות על-חושיות, לכאורה, שבהן קלט הקוסם מידע שלא היה אמור לקבל משום מקור אחר.

העניין הוא שגם הקוסמים האלה עצמם מודים שמדובר בטריק ולא בתע''ח אמיתי (פרט לאורי גלר, שלדעתי הוא נוכל, אך זה עניין אחר).
_new_ הוספת תגובה



אני מקבלת את הערותיך
אסתי וולש (יום ראשון, 26/05/2002 שעה 2:21)
בתשובה ליובל רבינוביץ
הדפס תגובה/פתילקישור ישיר לתגובה זו

חוץ מהאפשרות שהחולה /שמע/ את המתרחש. מדובר פה במידע מתוך ראיה, לא שמיעה. ואם אתה מתכוון שאולי מישהו בצוות המטפלים אמר משהו שמתוכו החולה הבין מי לקח את שיניו, והיכן הן הונחו... נשמע לי לא סביר.

מהספור משתמע שאיש לא ידע מי לקח את השיניים והיכן הן, והן הושבו לבעליהן רק כשהוא פגש את האחות, לאחר שבוע.

בכל אופן, אני אמשיך לעקוב אחר התפתחויות בתחום ואם יהיה משהו מרעיש במיוחד- אדווח.

ושוב- תודה.
_new_ הוספת תגובה




חזרה לפורוםהסיפור המלא
מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים.



© פורום ארץ הצבי