|
קלה להבנה בראש וראשונה ומשטיחה דברים מעט מורכבים, כשם שמוזיקת הסופרמרקט של קליידרמן משטיחה לרובד יחיד את המוזיקה של באך.
היא מנפחת בראש וראשונה את הערכתו העצמית של איש ההמון - זה שחש חסר ערך:
בעזרת כמה מילים רטוריות הוא יכול עתה לנקוט בנזיפות ולאפס מפעלים אמיתיים של ערך, וביחוד את אלה שבונים אותם, וליצור השווייה בינו ובינם - ובפרט הטיפוס על גבם ואחר - הדריכה על ראשם.
היא נותנת לאיש ההמון תחושת שותפות מדומה בעיצוב ההיסטוריה.
זהו ניפוח חסר כיסוי אגב, אך כזה המאדיר את כוחם של אנשים בשדרה השלטת, ובפרט, נותן להם את הלגיטימיציה הזולה-במחירה לבזוז ולדכא באופן חסר תקדים בהיסטוריה. |
לשיפרה: אידאולוגיה היא האופיום של ההמונים
