  
  
  
|
 |
|
||
  אבנר כשמסננים דבריך מהרטוריקה אתה מתקרב אלי |
|||
|
|||
אתה שם בפי דברים של אמרתי, או מוציא אחרים מהקשרם.אין שום סתירה בין מאבק בטרור לחיפוש פתרון של הבנה עצמית,מה מהות המלחמה הזו,מה בסיסה ולאן היא מובילה?.להחזיק צבא חזק אין פרושו שצריך כפועל יוצא להשתמש בו בחוסר שכל. טיעונך ששרון אמר שאחרי הדברת-טרור וכו' הוא יעשה שלום מזכירה לי את הפתגם ''אם לסבתא היו גלגלים...'' כל מנהיג לוחמני,מקדמת דנא,מדבר על שלום,בד''כ חד צדדי ובמקרים רבים בלתי אפשרי.כל שהצעתי הוא לחשוב בכוון פורה ,לחפש אופציות אחרות, את זה לא הבינו מקטרגי.נראה שנכשלתי בנסיון לחדור למוחם.מילא.לא אשנה דעותי בעניין.באשר לחשבונאות הטרור מתי היו ארבעה פיגועים בכל יום? (לא שזה משנה הרבה) פרט לכך ראה לקח ארה''ב פיגוע ג ד ו ל אחד טרף אצלהם את הקלפים גם בלי חשבונאות על בסיס פיגועים קודמים וכיו''ב. היתרון האחד שהצלחתי להשיג ברשימתי הוא פתיחת ויכוח.לדעתי אני הוא הצודק.זכותם ולפעמים חובתם של אחרים לחפש ולהציע פתרונות משלהם.מראש קבעתי דעת מיעוט אך מה יש לכל המקטרגים והמסתערים ,לפעמים בעוורון, להבהל?! בסך הכל בניתי חומה סביב מילה חשובה אחת שלום ודי היה בכך לזעזע רבים. מכל מקום אבנר,תודה על הערותיך שנקראו בעניין אף כי לא הובנו במלואם. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ''אם לסבתא היו גלגלים'' |
|||
|
|||
אתה מסכם יפה את טענותיך שאין סיכוי לשלום בדורנו בארץ ישראל. אולי באמת משום שהמילה שלום מצויה בתוך חומה (שניבנת דווקא על ידך?). זה כל הסיפור, אם לסבתא היו גלגלים אז מזמן היה פה שלום. אבל לא הרבה מבינים זאת, ואתה בין הבודדים שכנראה שצודק. אבל על שלום אפשר לחלום ואוי לחלום, בעיקר אם ישנה חומה מסביבו, חומה של אלימות, טרור, דחיה ואי הכרה. וכנראה שחומה זאת תישאר במקומה, כי הפלסטינים מטייחים אותה יום יום במסגדיהם, בתי ספרם, גני ילדיהם, בתיהם ומעשיהם. אז באמת לא נותר אלא לחלום על השלום. השאלה הראשונית היא ''אז מה עושים?'' והתשובה היא שוברים את החומה. שוברים את החומה ע''י פגיעה קשה במבשרי הטרור ומפיצי השיטנה. כי ללא הבקעת החומה לא נוכל לשחרר את השלום. ומה לעשות שישראל מנסה לשבור את חומת המבצר הזאתי, אך לא מצליחה. היא לא מצליחה לא בגלל שהיא לא יכולה מבצעית אלא משום שהיא החליטה שהיא לא יכולה מדינית. על אף ההצלחות שהיו, נותר הטרור ונותרה הנהגת הטרור, ואיתם, גם אם תביא שלום מחפש למוחמד, הוא לא ייקלט אצל אנשי הטרור. תמונת האיומים הבסיסית על ארה''ב אינה דומה כלל לזו שעל ישראל. מעמד שתי המדינות שונה והיכולות שונות. במסגרת סל האפשרויות, החליט בוש לסמן קו מטרות ולתקוף אותן. אין זאת אומרת שהוא תוקף בהכרח את המטרות הרלוונטיות שביצעו את מתקפת ה- 911. אבל העקרון הוא שארה''ב תביע ותראה את נחישותה להילחם בטרור ולפגוע בתומכיו. זהו מלחמת סכום האפס, עד הסוף - הפיכה שלטונית באפגניסטן ומהלך דומה בעתיד בעיראק. ישראל לעומת זאת מדשדשת ומתווכחת עם עצמה. אין החלטה מכריעה לכאן או לכאן. אין חיפוש אחרי הכרעה מהירה וחד-משמעית. ברק נגרר אחרי האירועים בעודו מנסה לנהם מו''ם פוליטי, שכמובן כשל. שרון דישדש כשנה במקום במקום לבצע במרץ 2001 את מה שהוא עשה באפריל 2002. אבל גם מה שהוא עשה באפריל 2002 היה מעט מדי. ניפוץ חומת השלום, חומה שאולי אתה הנחת כדי להגן על השלום ושאני רוצה לחלץ אותו ולממש אותו, ייעשה כאמור ללא שותף טרוריסט בצד השני ולאחר הכרעת הטרור. אבל לא רק זה, אלא גם ביטול השנאה האנטישמית המתופחת בחברה הערבית. שנאה שהיא כלי של חלשים, שנועדה לשמר את האנרגיה הדתית לאומית להמשך המאבק שלהם בישראל. (הערה: מעבר לכך שהנוסחה: שפעם היו 4 פיגועים ביום והיום יש פיגוע כל 4 שבועות, היא נוסחה קליטה, 4 רוחות השמים. הרי שלכל אורך ספטמ' 2000 - מרץ 2002 היו ימים שהיו יותר מ- 4 פיגועים, או אירועי ביטחון. היו ימים שהיו בהם עשרות אירועים אלימים, ובחלקם כמובן גם ירי נק''ל, פיצוץ מטענים וכו'). | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי