  
  
  
|
 |
|
||
  אנה: הזהות הישראלית עברה שחיקה קשה |
|||
|
|||
בדור האחרון, ואת מקומה תפשה אט אט 'דת השואה' לשיטתי, שפירושה הוא בחירת המגדיר השלילי בעיצוב התודעה הלאומית: אנחנו עם או קבוצה כי אנו נרדפים יחד ו/או כולם שונאים אותנו וכ'. ובכלל, אינני יודע אם דבר זה ידוע לך, אך לפי הגדרות מדינת ישראל אין חייה כזו ''עם ישראלי'', ולא ניתן לרשום את הלאומיות כישראלית בתעודת הזהות, למרות עשרות אפשרויות אחרות קיימות. ספרו של ויזנטל ממחיש את הדילמה הנוראה של בני הדת היהודית, אשר אינה יכולה, רוצה, ויש היאמרו אף רשאית להתכחש לרדיפות אלו, ועל כן ככל הנראה מקובע הזכרון הקולקטיבי של חלק משמעותי ממשתייכי היהדות בטראומות אלו; זו הסיבה היחידה לרתימת קלף השואה בכל ויכוח פוליטי כללי בישראל, אשר בשמה מנסים חוגי הימין והשמאל במדינה זו להסביר את מוסריות ו/או הצדקת התנהגותם. -------------------- באשר לבחירת הנושאים: הבאת שני הנושאים הנוספים אכן אינה קשורה לנושא השואה, אך אסור לשכוח במקרה זה שהמדובר בטור, בו אני מטפל במספר נושאים שונים, ואשר בהתאם לכך רשאי כל אדם להתייחס לנושא הקרוב לליבו. מכל מקום שמחתי לקרוא תגובתך. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| אלכסנדר, אני מסכימה איתך |
|||
|
|||
ואני חושבת שזה די חבל שהייחס לשואה כל כך אינסטרומנטלי. זה מדכא ויש בזה זילות. אתה צודק בעניין הטור פשוט לא הבנתי שכך מתנהל פה העניין באתר ואכן טור כולל בתוכו כמה נושאים. שבוע טוב | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אנה - את מוזמנת גם לחוות דעתך על הנושאים |
|||
|
|||
האחרים, כמובן. לצערי לא גילו רוב משתתפות הפורום כל עניין של ממש בשני הנושאים שבחרתי להביא, אולם אני כמובן לוקח את מלוא האחריות לכך: יכול להיות שנושאים אלו אינם מעניינים, או שהוצגו בצורה בלתי מעניינת. בברכה אלכס | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אלכס, אני חושבת שהצגת את הנושאים בסדר גמור |
|||
|
|||
הנושאים עצמם גם בסדר. אני חושבת שצמידות כזאת, בין כל מיני עניינים שאין ביניהם קשר ממשי, עלולה קצת לפגום בתשומת לב הקורא. לקורא הממוצע יש הרגלי צפיה וקריאה שלא תואמים את הצירוף הזה, לדעתי; למשל התביעה לקשר ברור בין נושאים שמשודרים במסך אחד, או חיבור באמצעות מכנה משותף (משהו הדוק יותר מ'גרמניה'); ויש הבדל בין קריאה מן המסך לבין עיתון ניירי; ובנוסף, הנושא הראשי תפס את רוב תשומת הלב ובצדק. לא הבנתי ממש מה הפואנטה, אם לחפש פואנטה דווקא, בסיפור הראשון. כלומר, מה הסיפור שמסופר שם בעצם. קשה להוציא איזשהו כלל מן הסיפור. בלי כלל המקשר בין העובדות המוצגות ומיוחס אליהם, קשה מאוד למצוא ואף להבין מה עושה את המסופר לבעל משמעות ציבורית ול-סיפור. עניין האישה שרומתה על ידי המוסלמי ממרוקו (או אולי תוניס שכחתי) נשמע כמו עוד מקרה פרטי של רמאות. כלומר, עוד סיפור פשע קטן, כזה שקורה יום יום בכל מקום בכל דקה. מה ההבדל בין אישה גרמניה שרומתה על ידי מוסלמי לבין אשה הולנדית שרומתה על ידי גרמני לבין אישה ישראלית שלא משנה מי מרמה אותה. בסופו של דבר עולה מסקנה אחת פשוטה מן הכרוניקה המתוארת - נשים שלא יודעות לשמור על עצמן - כמו גם גברים של יודעים לשמור על עצמם - נופלות בפח. מעבר לזה, המהירות שבה אותן נשים אצו להתתחן מכמירת לב. אבל אי אפשר בשום פנים ואופן לדעתי להצמיד למקרה זה בכוח איזו מסקנה בעלת אופי אתני. אני נזכרת עכשיו איך פעם מזמן מזמן רימה אותי ואת חברי נהג טקסי בפריז ועשה לנו ''סיבוב'' בעיר האורות, שארך כחצי שעה, כדי להגיע למחוז חפצנו שישב לו במרחק חמש דקות נסיעה מהמקום שבו תפסנו אותו. כלומר, דברים כאלה כל כך אופייניים לתיירים בארץ זרה. וכל מסקנה בעלת אופי אתני עלולה להיות מאוד מכוערת. ואני לא רוצה לומר שעלול להיות לה ניחוח גזעני. בייחס לסיפור המתגייסות: עולה רושם כזה קטן שהתקשורת הגרמנית זקוקה אולי לסנסציות ונושאים לדבר עליהם; כאלה שהם מספיק עסיסיים ושאפשר לעשות עליהם בתום ההקרנה ''סימפוזיון'', כלומר ''דיון טלביזיוני''. וכל הסארקזם הזה הוא רק כלפי התקשורת הגרמנית, שאין לה מספיק ''צרות'' אמיתיות נעבעך כדי ''לדון'' עליהן בטלביזיה. חבל שפה בארץ אין לנו כאלה ''בעיות''... | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי