  
  
  
|
 |
|
||
  מלחמת לבנון החרבון המודיעיני |
|||
|
|||
מאמרים מענינים מחזירים נשכחות.חבל שלא היתה התייחסות לחרבון-המודיעיני שהוכח בהמלחמה. הייתי קשור לקהיליה וכמה פעמים הזדמן לי להאזין לאזהרות של מומחים ''מבינים'' לא להסתבך במלחמה בקווים שמעל לנהר ליטאני.הרבה מהקצינים שהזהירו נאלצו אפילו לעזוב השרות ואחרים התבטאו רק אחרי שהנזק הכבד כבר נגרם. מעניין אותי לשמוע מה דעת הכותבים על הבעיה הזו ואם היא היתה באמת כל כך קשה? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לסלמן: המודיעין טעה תמיד |
|||
|
|||
בהיותו שר ביטחון, אחרי מלחמת לבנון, אמר יצחק רבין שהמודיעין הישראלי טעה תמיד. רבין צדק. מודיעין הוא הליבה של האינטליגנציה הצבאית. כשמערכת הביטחון היא אנטי-אינטלקטואלית לוחמי קו הדם יכולים לפעול כהלכה, אך המודיעין תמיד ישגה. המודיעין במלחמת לבנון טעה בכל התחומים, אך הליקוי החמור ביותר שלו, לדעתי, היה בתחום המודיעין הקרבי: ליחידות הלוחמות לא היה שום מושג איזה כוח ניצב מולן. הדבר בא לידי ביטוי חריף ביותר בקרב עין זחלתא שבו שני גדודי ''קומנדו'' סורים וגדוד שריון אחד עצרו אוגדה ישראלית משוריינת בפיקודו של מנחם עינן למשך 36, מנעו ממנה להגיע לכביש ביירות דמשק בדהר אל ביידר, ומנעו מצה''ל לבצע את המשימה העיקרית של המלחמה. הכוח הסורי בעין זחלתא תפס את אוגדת עינן בנסיעה מנהלתית ומזל גדול שלא השמיד אותה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בעיית המודיעין בלבנון |
|||
|
|||
מלחמת לבנון הציגה בעיית ''קונספציה מול מציאות'' כל כך מפני שלישראל היו מקורות מידע טובים,שכיסו במשך שנים ובהצלחה,את לבנון והכוחות הסוריים שם (כס''ב) המודיעין כלל הערכות מצב מעמיקות ומדוייקות בכל מה שקשור לסיכוני הלחימה מעבר לקו-הזאהרני,סיכויי המעורבות הסורית והיקפה ואפילו רמת ''המחוייבות'' הנוצרית וערכה האמיתי. הבעיה היתה קשורה ''לקונספציה'' הפופולארית שגרסה התמוטטות מהירה יותר של מערכי המחבלים השמאל הלבנוני והאירגונים ששתפו אתם פעולה. כאן בלט ''עוורן מכוון'' של מטה כללי, שסרב לקבל הנחות המצביעות על ''דעה הפוכה'' לזו של ראשי מערכת הבטחון בכלל שאיפותיהם ומטרותיהם המדיניות. ----------------------- עוד בלט בפרשת לבנון- ניגוד אינטרסים ודעות בין זרועות המודיעין השונות,כאשר המוסד,שראה את ההיצמדות למחנה הנוצרי-ימני -כהישג ראשון במעלה,סרב בעקשנות לקבל הערכות שהצביעו על המחנה הנוצרי כעל גוף מפורד,מנוון,חסר מנהיגות ראויה ובסה''כ.....משענת קנה רצוץ. ידיעות ברורות על מעשי הנוצרים, שהשתדלו בכל דרך לסבך את ישראל במלחמה,כדי שזו תשרת אותם,(כולל מידע שיקרי!) נדחו בכוונה תחילה,מפני שאופיין ''סיכן'' את נחישות ראש-הממשלה ועוזריו להתערב בלבנון. תופעות ''מידע מסונן'' מוכרות לכל מי שחוקר ארועי-מודיעין ונתקל בהתעלמות מכוונת ממידע,שלמעשה היה צריך להתייחס אליו ברצינות (ראו למשל פרשת מבצע מרקטגרדן-ההצנחה ההמונית בהולנד 1944 כאשר מפקד הגיס המוטס - סרב להתייחס למידע מדוייק,כולל צילומים,שהוכיח שבניגוד לדעה הכללית -איזור הנחיתה היה רווי כוחות גרמניים,כולל יחידות שריון של הפאנצר אס אס וכמובן....סגן סימן טוב מפיקוד הדרום...) דוגמאות אם כן,יש למכביר ובעניין הזה לא הצליח צ.ה.ל להתעלות מעל עצמו,או מעל אחרים וכך לא ייעץ לממשלה בצורה אמיצה וחותכת. ---------------------------------- גם אחרי התחלת המבצע בלט אי-סדר מודעיני כשמקבלי ההחלטות מקבלים מידע בעייתי,לפעמים מנוגד וחייבים להחליט באיזה פלח מידע לתמוך,או לראות כמידע מהימן? גם במקרים אלה הועדפו ''הקונספציה'' והמטרה המדינית הרחבה וכאשר הגיע תור ההתעוררות-כבר אי אפשר היה לסובב את הגלגל לאחור..... מקור מהימן במפקדת הגיס של אלוף מיל אביגדור ''ינוש'' בן-גל - סיפר לי שמפקדת פיקוד הצפון אסרה העברת מידע מודיעני ממודיעין הפיקוד ישירות למודיעין-הגיס בלי אישורו המפורש של אלוף הפיקוד ומפקד החזית האלוף מיל אמיר דרורי.....המקור טוען שכך אבד זמן יקר ולפעמים קרה שיחידות החוד של הגיס הסתבכו בפעילות קרבית בלי לקבל מידע חיוני. --------------------- בעניין החמור הנ''ל פעלו כמה גורמים,העשויים לסכן כל צבא ששכבת הפיקוד הבכיר שלו אינה ממושמעת. אלוף בן-גל ולפניו רא''ל איתן,היו אלה שתכננו את המסגרת המבצעית של הפלישה ללבנון ''וחלמו'' במשך תקופה ארוכה את חלום הרס תשתיות המחבלים והשמאל הלבנוני. האלוף בן-גל,הוחלף זמן קצר יחסית באלוף דרורי ''שירש'' תוכניות פיקודיות וחשש מפני הצלחות אפשריות של אלוף בן-גל שבוודאי חלם להיות ''כוכב הניצחון בלבנון''. גם תופעה זו אינה חדשה וייחודית לצ.ה.ל והיא מוכרת בהיסטוריה הצבאית. בתופעה בולטים בעיקר''גנרלים ססגוניים'' שלא פעם מתנהגים ככוכבי ספורט....כך למשל התחרות בין פילד מרשל מונטגומרי לגנרל גור'ג ס פטון ובעיקר גנרל מקארתור שהתחרה לא רק בגנרלים אחרים,אלא גם בנשיא עצמו..... ---------------------------- בשנים האחרונות קראתי כמה מחקרים שעסקו בבעיית ''הגנרלים הזוהרים'' ומסתבר שהתופעה בלטה בעיקר בצבאות עתירי תקשורת שפעלו במסגרת לאומית דמוקרטית. .....צבאות שנשמעו למשטרי עריצות לא הרשו ''לגנרלים זוהרים'' להתבלט,אלא אם העריץ בחר לרומם אותם,לפעמים מעבר ליכולתם האמיתית. ד''ר ג'פרי שו'א כתב למשל על הצבא-האדום במהלך קרב סטלינגרד והתייחסות העריץ סטלין למטכ''ל שלו כשאמר למקורבו טימושנקו ''פרימה באלרינות יש רק בבולשוי''.......ואכן בצבא-האדום לא היו רבים שהעזו להפר הוראות שהתקבלו ממוסקווה , או מי שיעז ''לקחת ענינים בידיים''..... סטלין למד מאוחר יותר,לסמוך על אחדים מהמפקדים שלו ובראשם זו'קוב ולהקנות להם יתר חרות מבצעית, אך לו שמע או ידע על ''תחרות'' שבגללה הושהה מידע מודיעיני חיוני,שלא הגיע לדוויזיה או לארמיה מסויימת -כי אז היה האחראי למחדל,גנרל או אחר,מוצא עצמו במצב ''עדין'' אם לנקוט לשון עדינה. השאלה שנותרה פתוחה -היא איך ''מנחילים משמעת'' לקצונה הבכירה בישראל,הידועה כתקשורתית ביותר....קצונה שמהלכיה דומים יותר למהלכי חברי-כנסת המתחרים על משרת שר מאשר לקצינים מקצועיים. התקשורת הישראלית,שרובה ''הדום לרגלי האלופים'' מעודדת בפירוש ''התמודדות על תפקיד'' תופעה זרה לצבאות אחרים,שם לא תהיה התעסקות יתר ''בהתמודדות'' על תפקיד זה או אחר.בסה''כ מהווה תופעת ''ההתמודדות'' תיסמונת מסוכנת. ----------------------------------- בעיה נוספת,הקשורה למלחמה ממונעת ומהירה, היא השגת מידע מודיעין ברמת השדה,תוך כדי או קרוב למועד הלחימה. גם בעניין זה בלטו בלבנון כמה מכשלות ובראשן הסתמכות יתר על אמצעים אלקטרוניים מתוחכמים המיועדים להשגת מידע בזמן אמיתי. צ.ה.ל לכד רק מעט ''שבויים איכותיים'' אותם אפשר היה לתחקר תוך כדי הלחימה,מה עוד שמהלכי הסורים,שסיבכו את צ.ה.ל בגזרות המזרחית וההררית,בוצעו לפעמים ''כמהלכי סתימת פרצות'' ללא תכנון יתר והכנות שהיה אפשר לגלות ולסרוק מבעוד מועד. פילד מרשל ארווין רומל אמר למטהו,מייד כששמע על לפלישה בנורמנדיה,שאת הפולשים יש לעצור על החוף ובין השאר צפה (וצדק) משבר מודיעין גרמני ברמת השדה,שנוצר אחרי הפריצה מחוף ''אומהה'' כאשר התפצלות הקרב הדוויזיני לסדרת קרבות מקומיים,לפעמים ברמת פלוגה ופחות,שיבשה את שרשרת הדיווח מהשטח,משבר שנמשך כל עוד נשמרה תנופת ההתקפה של כוחות הברית. -------------------------------------- יש לקוות שמאז השכיל צ.ה.ל ללמוד איך להשתמש טוב יותר במידע מודיעיני כללי או שוטף ומייד,שהקצונה הבכירה חונכה לפעול ''כחלק מתזמורת'' ולא ''כתותח חפשי בסוללה'' מה שנראה,על פני השטח,הוא שברוב המקרים עדיין מדובר על קצינים ''מתמודדים'' מוקפי ''חצרות וחסידים'' ומכאן שהסכנה מוסיפה לאיים על המנגנון הצבאי-ביטחוני בכלל. רא''ל שאול מופז הוא מגדולי ''הקצינים המתוקשרים'' שגם בלי להצהיר על כוונותיו ברור שהתנהגותו מהווה....''התמודדות'' על תפקיד בזירה הפוליטית של ישראל. יש האומרים שאלוף יעלון,מקפיד יותר על ריסון הקצונה הכפופה לו וכי בראשו מקנן ''איש מודיעין מעולה'' לא יעבור זמן רב לפני שנדע אם ההערכה על יכולתו של אלוף יעלון נכונה או שגויה.....ובינתיים צריך לקוות שמישהוא,בתוך המערכת,בוחן ולומד שגיאות,אף שקשה להאמין שמישהוא יעז בימים טרופים אלה להצביע על טעויות יסוד של מי שהיה אז שר-ביטחון...... ''אם אדע איפוא עומדת החומה לקרוס -אוכל להציל את קונסנטינופול'' אמר המפקד האיטלקי של הצבא הביזאנטי שנפל ,יחד עם טובי אנשיו,בקרב הסופי עם העותומנים.... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ליורם: אופיו האנטי-אינטלקטואלי של צה''ל |
|||
|
|||
הבעייה היסודית של צה''ל במלחמת לבנון ובשאר מלחמות ישראל, עד היום, לא היתה בעיית ''הקונספציה מול המציאות'' ואף לא בעיית ''הגנרלים הזוהרים'' כפי שניתח זאת יורם המזרחי. הבעיות שיורם העלה הן נגזרות של בעייה יותר עמוקה: אופיו האנטי-אינטלקטואלי של צה''ל כמערכת (לא של אנשי צה''ל מקצטעם אינטלקטואלים לעילא). ככל מערכת ביקום, לרבות היקום עצמו, צה''ל נוטה להסתאב בהתאם לחוק השני של התרמו-דינמיקה. הדרך היחידה לנטרל את ההסתאבות, או לפחות להאט את קצבה, היא לחולל אינטלקטואליזציה במערכת. זה נכון לגבי כל מערכת וזה נכון, קל וחומר, לגבי צבא. אבל האנשים העומדים בראש המערכות מסרבים לקבל את הפתרון היחיד הזה שמא הוא יחשוף את ליקוייהם. לפיכך ברצונם לשרוד באופן אישי הם מרעים את מצב המערכות שהם עומדים בראשן. מכאן שהאויב המסוכן ביותר של כל מערכת הם האנשים עומדים בראשן: נשיאים, ראשי ממשלות, רמטכ''לים וכו'. מנקודת מבט זאת אין הבדל בין יגאל ידין בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים, יצחק רבין בשנות השישים, דוד אלעזר בשנות השבעים, דן שומרון בשנות השמונים, שאול מופז ובוגי יעלון היום. כל הרמטכ''לים האלה מבקשים לשרוד בלי קשר לשאלה אם הם מבקשים לעבור אחרי השרות הצבאי למערכת הפוליטית. ובקשתם לשרוד מנטרל את הגורם האינטלקטואלי במערכת. הוגה הדעות הצבאי הבריטי בזיל לידל הארט כתב בספרו: ''מדוע איננו לומדים לקחים מן ההסטוריה?'' ש''הרוצה בשלום ידע את המלחמה''. ראשי מערכת הביטחון של ישראל אינם מבינים את אבני היסוד של המלחמה ולכן הם נתפסים לכשלים של ''קונספציה מול מציאות'' ושל ''גנרלים זוהרים'' שעליהם עמד יורם בצדק. הסיכוי שהם יבינו אבני יסוד אלה קלוש כי המדובר במהפכה פרדיגמטית ומהפכה כזאת מתחוללת באליטות האינטלקטואליות. בישראל יש תופעה ''בגידת האליטות'' מאז הקמתה ובינתיים אין אליטות של ממש בישראל אלא רק בקבוצות שררה שהשתלטו על כל המערכות אצלינו והן אולי מסוכנות יותר מראשי המערכת. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הצבא כארגון אינטיליגנטי אך לא אינטלקטואלי |
|||
|
|||
אורי שלום, על מנת להבהיר מהו ארגון אנטי אינטלקטואלי לשיטתך, עליך להבהיר מהו ארגון אינטלקטואלי, ולהביא דוגמאות, ובמקרה זה מהשטח הצבאי, ו/או גם משטחים אחרים. עלינו להיות תמימי דעים על הגרת והבנת המושג, לפני שאפשר יהיה להתייחס אליו קונקרטית, מעבר לדוגמאות בשטח. במילים אחרות: האם ניתן לייחס למערכת אינטיליגנציה, רצון ומטרה, או שמא מושג זה קשור לראשי המערכת בלבד? מה הופך מערכת נתונה, במקרה זה צבאית, למערכת אינלקטואלית? האם אלה הם העומדים בראשה, או אופן התנהלותה הפנימי של המערכת? וככלל - האם הצבא ומערכת הצבא אמורה להיות כלל 'אינטלקטואלית' במובנו הקוגנטיבי של מושג זה? אני לתומי חשבתי שדי בכך שצבא ומערכת צבאית הינם 'חכמים' שפירושו אינטיליגנטים. הצבא ומערכתו אינם אמורים לשיטתי להעמיד הוגי דיעות, אלא לבצע מדיניות מסויימת באמצעים נוספים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ארגון אנטי-אינטלקטואלי וארגון אינטלקטואלי |
|||
|
|||
ארגון אנטי-אינטלקטואלי הוא ארגון מבצעי סגור המבקש לעשות בעצמו אינטלקטואליזציות של סיטואציות. (צה''ל) ארגון בלתי אינטלקטואלי הוא ארגון מבצעי פתוח הנעזר בגורמי חשיבה מהחוץ לביצוע אינטלקטואליזציות של סיטואציות. (חברת החשמל) ארגון אינטלקטואלי הוא ארגון העוסק באינטלקטואליזציות של סיטואציות (מכון וייצמן). | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| חשיבה פונקציונלית אינה בהכרח אינטלקטואלית |
|||
|
|||
אורי שלום, אנא תן לי דוגמא אחת ויחידה לארגון צבאי שהנו גם ארגון אינטלקטואלי מההיסטוריה הרחוקה והקרובה, או מההווה הנוכחי. אני טוען, לדוגמא, כי צבא כארגון אינו יכול להיות אינטלקטואלי כמכון וייצמן כארגון, ממש כשם שמכון וייצמן, יש לשער, אינו בנוי אינטלקטואלית למילוי פונקציות צבאיות, אף לא בתחום החשיבה הטהורה. אקדמיה לאומית לענייני ביטחון אינה מבטיחה חשיבה אינטלקטואלית כי אם, במקרה טוב, חוסר תלות מסויים במערכת הצבאית. החשיבה במערכות צבאיות אינה אמורה להיות אינטלקטואלית כי אם פונקציונלית, ולשיטתי קיים הבדל רב בין שתי צורות ארגון חשיבה אלו. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הדוגמא הפרוסית ו''הרשות החמישית'' |
|||
|
|||
אלכס שלום, אתה צודק! לפחות עד היום לא היה בהיסטוריה שום צבא אינטלקטואלי. על הטעם לכך כבר עמדתי בעבר בפורום זה: מבנה הארגון הצבאי מונע פיתוח כלי חשיבה ''תרבותיים'' והוא מסתפק בכלי החשיבה ''הגנטיים'' (פרימיטיביים) - נסיון אישי ושכל ישר. נימוק זה הינו חד מימדי, שכן צבא כמו כל ארגון אחר מושפע לא רק מן המבנה שלו אלא גם מן הסביבה שבה הוא פועל. לפיכך היו בהיסטוריה צבאות יותר אנטי-אינטלקטואליים ופחות אנטי-אינטלקטואליים שבאופן יחסי הם ''אינטלקטואליים''. דוגמא לצבא אינטלקטואלי, הוא הצבא הפרוסי שהושפע מן המסורת הפרוסית ש''המפקדים שווים בפני המלך'' ומתפיסותיו האינטקלקטואליות של פרדריך הגדול שפעל במחצית השניה של המאה ה- 18. תפקודו האינטלקטואלי (באופן יחסי) של הצבא הפרוסי בא לידי בטוי דווקא אחרי התבוסה בקרב יינה נגד נפוליון בתחילת המאה ה-19אז הקים מלך פרוסיה את ''וועדת שרנהורסט'' שפעלה באופן אינטלקטואלי לעילא וחוללה רפורמה יסודית בצבא הפרוסי. תנאי הכרחי להצלחתה של ועדה זאת היה ששרנהורסט היה מגדולי האינטלקטואלים הצבאיים בהיסטוריה ובן טיפוחיו הוא קלאוזביץ. תוצאות הרפורמה של שרנהורסט ממשיכיו: איחוד גרמניה, ניצחונות על אוסטריה וצרפת במאה ה- 19 והקמת הצבא הגרמני המודרני שהיה הצבא הטוב ביותר בעולם אחרי ימי הביניים. אם נחזור לצה''ל: לא רק שהסטרוקטורה של צבאנו היא אנטי-אינטלקטואלית, כמו כל הצבאות, אלא שהוא פועל בסביבה אנטי-אינטלקטואלית, בתחום הביטחוני לפחות. בעקבות אמרתו המפורסמת של סוקרטס, נאמר שעל מנת לשפר את תפקוד צה''ל , ראשית יש להבין שהוא ארגון אנטי-אינטלקטואלי. הבנה זאת תוביל אותנו גם ליכולת להשתיל יסודות אינטלקטואליים בתוכו כפי שעשו הפרוסים, וגם לחיזוקו על ידי ארגונים אינטלקטואלים-ביטחוניים כפי שאני מציע: להקים בישראל ''רשות חמישית'' חושבת, שתפתח תובנות ביטחוניות, שתכשיר את אנשי מערכת הביטחון ושתהווה מועצה לביטחון לאומי, דהיינו גוף מיעץ לממשלת ישראל. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גנראלים מתוקשרים |
|||
|
|||
הנושא של גנראלים מתוקשרים אינו חדש, והוא קיים הרבה לפני מלחמת לבנון. אני זוכר (וגם יורם) שרב-אלוף חיים ברלב עשה שמיניות באוויר, כדי להמעיט את תופעת חברי המטכ''ל המתוקשרים. הוא אסר עליהם ליצור קשר עם עם עתונאים. בימיו נולד המושג ''גורמי צבא בכירים'' אומרים/סבורים וכד'. האלופים שלא יכלו להזדהות בשמם, בסכימו ל''פטנט'' הזה שהוצע ע''י העתונאים. הבעיה מתחילה עם בקשה של כתב צבאי זה או אחר, להפגש עם ''אלוף...'' למה שנקרא שיחת רקע, לא לציטוט ולא לייחוס. וכרגיל בסוף הפגישה הנ''ל שהיא פגישת היכרות, מבקש העתונאי, לחלופין מציע האלוף, את מספרי הטלפון של הקצין הבכיר. זו שורש הבעיה של ההדלפות. להזכיר לכולנו, שגם רפול ניסה להלחם בתופעה זו. כאשר הוא נוכח שפרטים חיוניים מדיוני מטכ''ל דולפים לעתונות, הוא הודיע לאלופים שכל הטלפונים שלהם מצותתים ע''י בטחון שדה. אבל העתונות החופשית שלנו תקפה את רפול בלעג על הצעד שנקט, והיו ביניהם שכינו את הסנקציה של רפול, כמעשה בולשביקי/סטאלינסטי. רפול לא רצה להניח את המוקש לפתחם של חברי המטכ''ל, והודיע להם על כך לפני המעשה, כי חשב שהם יעריכו זאת וישנו את אורחות חייהם. בשנת 1984 היתה תקרית לא נעימה עם גורם זר. הדבר נסב על מידע הקשור לנעדרי קרב סולטן יעקוב. מידע שהיה באפשרותי להשיגו מאותו גורם, כאשר אנו משתינים ליד העץ. אבל אלוף בכיר במטכ''ל החליט, שהמידע כל כך חיוני והוא ישיגו בדרכים אחרות (מטעמים מובנים אני לא נכנס לפרטים, שכן הנושא עדיין בוער בעצמותיהם של אנשים). הענין נכשל והסתיים בבזיון. כתבתי לרמטכ''ל, והתרעמתי על העובדה שכל קצין בכיר נפגש ומשוחח עם מי שהוא רוצה, למרת שהוא לא הוסמך לכך. הרמטכ''ל העיר לקצין על כך. ועקב כך נקראתי לאלוף המטכ''לי לשיחה. בסיום אותה שיחה, אמר לי הקצין כהאי לישנא: ''אנחנו קצינים בכירים, נפגש עם מי שאנו רוצים ונשוחח עם מי שאנו רוצים''. עניתי לו: בשביל זה כך אנחנו נראים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| גנרלים מתוקשרים - סמפטום להתפוררות |
|||
|
|||
אם ''הגנרלים המתוקשרים'' היו עוסקים בדיונים עם עיתונאים בהווית הצבא והמלחמה היתה בכך תועלת. אבל גנרלים אלה עוסקים בקידום עצמם ולשם כך הם מוכנים להקריב אינטרסים לאומיים. תופעהזאת מצביעה על תהליכי התפוררות במערכת הביטחון | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בקשת הסליחה של אהוד ברק |
|||
|
|||
שיוויון בפני החוק משמעותו שחוקי מטכ''ל חלים על הרמטכ''ל בדיוק כפי שהם חלים על הטירונים. כשהיה סגן רמטכ''ל נתפס אהוד ברק בנסיעה במהירות של 140 קמ''ש. הוא התחנן בפני השוטר שיסלח לו. המחשבה שמגיעה לו סליחה עלתה לעם ישראל במחיר יקר מאוד. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| הקונצפט של חוסר המשמעת, האדרה עצמית |
|||
|
|||
מלשטיין מצביע על שתי בעיות עקריות הקשורות זו בזו. 1) בעיית האדרה העצמית - וכאן מזרחי מדגיש זאת מצויין.בעיה זו קשורה קשר הדוק בחוסר המשמעת.השאיפה להיות פרימה בלרינה על חשבון הצבא, הקצינים האחרים, על חשבון טובת הציבר. תופעה זו מאפיינת את צה''ל לאורך כל מלחמות ישראל. קצינים בכירים במלחמת לבנון יזמו תקיפות גם כאשר היתה הפסקת אש, קהלני למשל. כך היה גם במלחמת יום הכיפור, אריאל שרון נטש את תפקידו כמסייע לאדן, ביצע צליחה חלטוריסטית עם מספר כלים בניגוד גמור לפקודות הפיקוד. אחר, על מנת למנוע ממנו ליפול בשבי או לההרג, אלתרו את כל נושא החבירה, הקרב הקשה על החווה הסינית אשר לא תוכננה בשלב זה, כל הקרב על ציר עכביש וכל נושא הצלחה, שבה נהרגו רובו רובו של חיל ההנדסה על מפקד החטיבה. רק במזל המצרים לא השמידו את ציוד הגלילה. התנהגות זו מאפיינת את שרון לכל אורח חייו בכל מלחמות ישראל. אבל לא רק אותו. מפקדים יוזמים קרבות ללא רשות. משקרים לא פעם ושואפים להתפרסם גם על חשבון טובת צה''ל וטובת המדינה. זו גם הסיבה להדלפת סודות, פרסום ספרים, והחזקת עיתונאים אישיים. גונן למשל החזיק עיתונאי צמוד. 2) יש לזכור גם את מצבו של מנחם בגין שהיה בטיפולים בבית החולים הדסה ירושלים וניזון באופן מתמיד מתרופות. מצבי הרוח שלו נעו בקיצוניות מדיכאון לעליזות, לעתים שוחח עם עצמו על אשתו, לא פעם לא ידע היכן הוא נמצא. וכולם שתקו. 3). גם בימים טרופים אלה של מלחמה בפלשתינאים הגוזלת מאיתנו מחיר כבד בכל התחומים, משבר כלכלי מהגרועים שעברנו המלווה באבטלה עצומה, בגירעון ההולך וגדל, ביצוא ההולך ופוחת, בפיחות ההולך וגדל, בדחייה והחרמה של מדינות המערב - מה עושים הפוליטקאים שלנו? מתנגדים לקיצוץ בהוצאות, מתנגדים לקיצוץ בשכרם, עוד שרים, עוזרי שרים, יועצים, לשכות, נסיעות לחו''ל וכן גם צה''ל - עוד תקציב ! כן אנו בבעיה קשה. טוב שמלשטיין מתריע על זאת, השאלה - איך מחדירים למנהיגנו בצבא ובשלטון ערכים? אולי צריך לדרוש מהאמריקאים שיקפיאו את הסיוע לישראל עד שצהל והממסד הפוליט יתארגנו מחדש? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לראובן: באיזה שלב של המלחמה היה בגין בטיפולים? |
|||
|
|||
1.מבצע ''אבירי לב'' שבו צלחה אוגדת שרון את תעלת סואץ בלילה שבין 15 ל- 16 באוקטובר 1973 לא נעשה בניגוד לפקודות ולא היה בו שום היבט של נטישת תפקיד כמסייע לאוגדתו של אברהם אדן. יש טענות מסוג זה לגבי תפקוד אריאל שרון ב- 8 באוקטובר , אבל אז לא היתה שום צליחה ולא היתה שום חבירה על מנת למנוע משרון ליפול בשבי. ראובן ידידי, אני סבור שבמקרה זה עשית סלט לא מוצלח משני אירועים. 2. התיאור שלך על מצבו של מנחם בגין לא התפרסם מעולם. באיזה שלב של מלחמת לבנון היה בגין בטיפולים? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| יורם,אורי,מנדס -תודה 10! |
|||
|
|||
לא למדתי דבר מה חדש אבל קיבלתי ''חישוקים'' למה שכבר ידעתי מקודם.הסיפור של שמעון מאד אופייני.מה שכתב יורם על המלחמה בלבנון ראיתי בעיני וככה היה פרצוף המודיעין במלחמה.מה שמילשטיין כותב על התאוריה האינטלקטואלית החסרה ברמה הכי גבהה -גם כן נכון.פעם דיברו על זה שקידום מרב-סרן לסגן-אלוף צריך חהיות מחובר לאוניברסיטה עם פקולטות מתאימות (במקום זה שולחים קצינים מובטלים ללמוד מינהל עסקים) זה בעיה וגם צרה צרורה.לא שמלחמת לבנון ''לא הלכה'' בסך הכל הצלחנו אבל באיזה מחיר ובאיזו כמות של בזיונות.תודה לכותבים אני מבקש עוד! | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לסלמן: אקדמיה בלתי תלויה לביטחון לאומי |
|||
|
|||
המעבר מרב סרן לסגן אלוף ומכל דרגה לכל דרגה אחרת לא צריך להיות קשור ללימודים באוניברסיטה כי ללימודים אלה אין קשר עם הבנת הוויית הצבא והמלחמה. על מדינת ישראל להקים אקדמיה לביטחון לאומי, שתהיה בלתי תלויה במפקדי צה''ל, וברמה אקדמית גבוהה מאוד, ושם צריכים ללמוד המפקדים לפני קבלת תפקידים בכירים יותר. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי