  
  
  
|
 |
|
||
  אשד - הנתונים ידועים מזה זמן, המצב בחלק גדול מהעול |
|||
|
|||
ם חמור מזה תקופה ארוכה, למשל: יבשת אפריקה, במדינות כמו סודן, אתיופיה אנגולה ועוד .מדינות רבות חסרות אוכל בסיסי ומתים שם מיליונים (מרעב ,מוות ממחלות ומלחמות על משאבים. רצח עם / שבטים הנו תופעה מתמשכת). עבור לאזור אסיה כמו בנגלדש , אפגניסטאן הודו והסביבה - מצב דומה. מוות ועוני, מחלות. גם ברחבי ברית המועצות לשעבר , יש מדינות שהן במלחמות מתמידות על משאבים, עוני, רעב מחלות. ניתן לאמר שמתוך אוכלוסיה של 6+ מיליארדים, אולי מיליארד חי ברמת חיים מערבית. 2-3 מיליארדים חיים בקושי, כולל רבים בעולם המערבי (ראינו לא מזמן בערוץ 1 סרט על הרעב בארצות הברית וחלוקת האוכל בה , כל ילד שני רעב בה). בעולם הערבי ובדרום אמריקה - מיליונים רבים במצוקת רעב. זהו הצד הרע של התמונה: אבל - הטכנולוגיה שיש בידנו היום מאפשרת להשיג מים ללא הגבלה. בין באמצעות קידוחי מים עמוקים, התפלת מים מליחים (מתחת לנגב יש אינסוף מים שניתן להתפילם במחיר של 20-40 סנט לקו''ב) שלא לדבר שבמחיר 60 סנט אנו מתפילים מי ים או מביאים מתורכיה (זאת אומרת שבמחיר של פחות מ 5 שקל אנו מקבלים 1000 ליטר, בעוד אנו משלמים מחיר כפול לכוס קפה שיש בו כ 150 סיסי). בנוסף - הטכנולוגיה החקלאית מאפשרת גידולם של גידולים באזורים קשים(מדבריות), כולל השקיה במים מליחים. יש הידע להגברת התנובה של בעלי חיים וצמחי מאכל למימדים העולים בסדר גודל על המקובל היום . יש הנדסה גנטית שמטעמים אלה ואחרים לא לא מנצלים את היכולת הגלומה בה. ניתן לצמצם את הילודה. בקיצור - יש לנו האמצעים הטכנולוגיים (אך יש כשלים תרבותיים המונעים שימוש יעיל בהם) להתגבר על הסכנה שהעלית בכתבתך המעניינת. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| ידוע אך |
|||
|
|||
אכן הבדל גדול ותהומי כמעט בין שהיה אז למה שהיום. ראשית מאמר מרתק מהיותר מעניינים בזמן האחרון החשוב לפחות ואולי יותר מהאחרונים שיצא לי לקרוא. ישנן היום יכולות טכנולוגיות רבות אולם כמו שפעם אמר משהו באיזה סרט קיימת האימרה ''תן סיבה'' או במילים אחרות איש לא חושב על מה יהיה בעוד 10 שנים, האדם הרגיל חושב על המחר , האדם המעט מעבר לכך חושב על עוד שנה אולי עוד שנתיים, אבל אין כמעט אנשים ששואלים מה יהיה בעוד 10 20 ואפילו 50 שנה. במאה ההקודמת העולם השתנה בצורה שבה מעולם לא השתנה ובמאה הזו הוא ככל הנראה ישתנה אף יותר, לאן מועדות פנינו ניתן לשאול עתידנים אילו ואחרים אולם לדעתי גם הם לא מסוגלים לדמיין את מה שיקרה פה בעתיד הלא ממש קרוב. אולם שתי אופציות עיקריות עומדות על המדף ואנו חשים אותן מיום ליום, הראשונה היא של החיים מיום ליום, אילו מנצלים את הקיים ולא ממש איכפת להם מהעתיד לבוא, הם מזהמים והורסים כל דרך, הם משתמשים בכל משאב כאילו מחר יהיה חדש, הם אילו הבטוחים כי הכסף גדל על העצים ונפט הוא דבר שאינו ניגמר. הם אילו המשקיעים במלחמה במקום בפיתוח חיים טובים יותר. ויש את אילו החושבים קדימה, ביניהם מדענים ומפתחים המנסים לדחוף את העולם קדימה, השליטה היום במקורות שייכת לחלק הראשון, המדינות רובן הגדול איניין מתפתחות במחשבה לעוד חמש שנים ובטח לא לעוד 50 , פרוייקטים גדולים כמעט שלא נעשים וקטנים ניתקלים בכל קושי בירוקרטי שרק ניתן להתקל בו. חלק מאיתנו יזכו לחיות אולי בעוד 50 שנה אם לא ישמידו אותנו עד אז, ואז נוכל לשאול את עצמנו איפה היינו כאשר חשבנו על מחר ולא על מה יהיה בעוד כמה שנים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי