  
  
  
|
 |
|
||
  זכות השיבה היא אכן אבן נגף לא פשוטה |
|||
|
|||
אולם לדעתי כחלק מפתרון כולל של הסכסוך היא לא בלתי פתירה. יתכן גם שבמסגרת הטפול בזכות השיבה, ניתן יהיה לאפשר לכמות מוגבלת של פליטי 48 לחזור (אם הם מעוניינים להיות אזרחי מדינת ישראל) , בתמורה לכך שלא נצטרך להוריד חלק מהישובים , (אם יהיו מתנחלים שירצו להיות אזרחי המדינה הפלשתינאית ולא להעקר ממקום מושבם). כמובן שהסדרים אלו ייכונו רק במסגרת ותחת הכותרת של סיום הסכסוך. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לערפאת אין מנדט לוותר על זכות השיבה |
|||
|
|||
בשלב זה, לפחות, הפלסטינים דורשים זכות שיבה כללית לכל הפלסטינים בכל מקום במדינת ישראל. לערפאת אין מנדט לוותר על זכות זאת ואין לו היכולת להנהיג את הפלסטינים לפתרון אחר. הפלסטינים יהיו מוכנים לוותר על שאיפתם זאת רק כשיאמינו שהיא לא תתממש לעולם ושכל ניסיון לממשה יעלה להם במחיר בלתי נסבל מבחינתם, והדגש הוא על בחינתם. כדי שהמחיר יהיה בלתי נסבל מבחינתם ונסבל מבחינתנו עלינו לעשות רפורמה יסודית במערכת הביטחון, כי בשלב הזה אין מערכת הביטחון מסוגלת לגרום להם מחיר בלתי נסבל שהוא נסבל מבחינתנו. נסבל בחינתנו פירושו גם מקובל, לפחות על מדינות המערב. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתה צודק - לערפאת אין מנדט בשלב זה לוותר על |
|||
|
|||
זכות השיבה, כאשר הדגש הוא לדעתי על בשלב זה. המצב סימטרי , כי גם לשרון אין מנדט בשלב זה להציע את הויתורים הנדרשים על מנת להגיע להסדר. שני המנהיגים יקבלו את המנדט מעמיהם כאשר הסכסוך יהיה בלתי נסבל על אוכלוסיות הולכות וגדלות בתוכם. השאלה היחידה שנותרה היא מי ישרוד את התקופה הזאת עד שנבין כולנו כי אין תוחלת בהקזת הדם ההדדית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין צורך לתמוך בהקזת דם, ואיש אינו תומך בכך |
|||
|
|||
אבל יש צורך לתמוך בזכותנו לשבת בארץ הנמצאת בשליטתנו, כולל הגולן, יהודה, שומרון ועזה כי כאמור, זכות אין לכמת, או שישנה, או שאיננה | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| זה הפיתרון שלך? לאזרח עוד ערבים? |
|||
|
|||
ובכלל, איך אתה יכול לכמת זכות? או שיש, או שאין | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמו בהרבה סכסוכים נדלניים שהזכויות מתחלקות |
|||
|
|||
בין היורשים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| בוכלטריה מול פרספקטיבה היסטורית |
|||
|
|||
נראה שהערבים תופסים את הסכסוך מתוך היבט היסטורי נרחב. מדובר בפרספקטיבה היסטורית של אומה שהיגיעה עד ספרד בכיבושיה. מדובר בהיסטוריה של ממלכות משגשגות, כגון החליפויות, שליטים תקיפים כגון הרון אל ראשיד או הלוחם הגדול צלאח א-דין, איש אציל נפש שטיפח את התרבות - והרמב''ם למשל היה רופאו האישי ובן חסותו, בקהיר. מדובר באומה המעלה על נס את פילוסופי האיסלאם הגדולים, המטימטיקאים שיצרו בין השאר את האלגברה, המשוררים והסופרים הנהדרים. מדובר בספקטרום של ממלכות וגווני תרבות, ממצרים ועד אוזבקיסטאן, מדמשק ועד פקיסטאן. עראפת והפלשתינאים רואים עצמם בני האומה הערבית על ההיסטוריה שלה ותרבותה. התרשמתי בפלשתינאי שאמר שכאשר חשו מבודדים ומותקפים בגדה על ידי כוחות צה''ל במבצע חומת מגן, יכלו לשמוע ברדיו את כל התחנות הערביות באיזור, ולחוש שאינם לבד, שהאומה הערבית הינה מסביב בכל האיזור. כך, הפלשתינאים תופסים את מצוקתם כמצוקה של רגע, ואת הזמן ההיסטורי כפועל לטובתם. האם יוותרו ברגע של מצוקה על זכויותיהם ההיסטוריות, מבחינתם? חיפזון ברק וקלינטון לכפות על עראפת הר כגיגית, מבחינתו, עד שיאמר ''רוצה אני'' ויוותר על זכויותיה של האומה הערבית כפי שהוא תופסם, נראו לו, מן הסתם, כעניין קונטינגנטי, זמני, שיש לדחותו באומץ. עראפת אכן מדבר בשם האומה הערבית בנושא ירושלים. אנו, לעומת זאת, עוסקים בבוכלטריה: כמה קמ''ר שטח מאוכלס במשולש תמורת כך וכך בגדה, כמה עשרות אלפי פלשתינאים החוזרים לגבולות 48 כמימוש סמלי של זכות השיבה, וכד', עיסקה כזאת או אחרת. אך דומה שאין זו הפרספקטיבה שהעולם הערבי רואה הדברים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי