|
את הזולת במובן המקובל. אנו ממילא ''בוזזים'' משאבים שונים כמו גם את החי והצומח המשמשים למחייתנו.
תחושתך כשאתה יכול לגמוע מרחקים על גבי סוס דוהר, בניגוד להשתרכות איטית ברגל - יש בה כנראה מתחושת הבזיזה: יתרונות הנופלים לידיך ברגע מסויים כמעט ללא מאמץ. אך נעבור הלאה: כוון ההתפתחות האנושי הוא החלפת הסוס ברכבת, מכונית ואחר מטוס או חללית -כל אלה הובאו לידי קיום בעזרת ההמצאתיות האנושית, מה שאין לחיה.
מה נפלאה היא תחושת הטיסה - אותו מעוף חסר מאמץ, שהופך אפילו נושא שכיח לחלומות (ראה סיפור דדלוס ואיקרוס).
דווקא ניצול המוח האנושי, דהיינו מאמץ אינטלקטואלי מורכב למטרת צמצום מאמץ בעתיד, דורש פחות משאבים, מביא ליתר יתרונות והינו פחות מסוכן מביזה הדורשת לוחמה ואת מחיר התקוממות המשועבד (ראה נושא העבדים, מרידות העבדים, ושיעבוד אנושי אחר, תכופות תוך הסתאבות המרקם החברתי של המשעבד).
כנראה שביזת בני אנוש מביאה לסאוב ממש כמו קניבליזם, שכן יתכן ואין אנו מוכוונים באופן טיבעי לגזול את אמצעי קיומם של אחרים, ממש כשם שאין אנו אוכלים אותם למטרת השגת חלבון. כך, בצבאות מתורבתים קיימת תחיקה צבאית המענישה ביזה בחומרה יתירה, שכן הדבר מביא להתפוררות הצבא. |
אורי: אני מנסה לחשוב אם לבני אדם באמת יש יצר לבזוז
