  
  
  
|
 |
|
||
  שמעון, אני חושב שטעות בידך לגבי הקיבוצים |
|||
|
|||
דרך אגב לא כל הקיבוצים התמוטטו. ישנם אפילו שהם מאד חזקים. שני גורמים עיקריים אשמים בהתפתחות של התנועה הקיבוצית : 1. אחריות : אותה המחלה שתיארת על מדינת ישראל כולה. מי שלא לוקח אחריות על חייו בסופו של דבר נופל. זה נכון לגבי יחידים כמו גם לקבוצות. 2. ההבטחה שהמדינה דואגת לכל תקלה (כדוגמה אביא את הצלת סולל בונה כבר בשנות העשרים). הקיבוצים כמו מגזרים אחרים לא תפסו שזה השתנה בסביבות 1977 עם המהפך. החיבור בין שני הגורמים הללו הוא שהפיל קיבוצים (וגם מושבים) רבים. נדמה לי שהמספר הנכון הוא כשליש מהם שכעת משנים את פניהם. נכון שאפשר להוסיף גורמים שונים פחות חשובים. השוויון הוא לא בין אלו אחרת איך תסביר שהקיבוצים החזקים ממשיכים לשמור על שוויון בשכר/תקציב? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| לסיוון: הכשל בקיבוצים הוא מיבני, אינו שייך ''למהפך'' |
|||
|
|||
--סיוון- הקיבוצים ה''חזקים '' היום הם אותם ''קיבוצי נדלן'' . איני יודע מה המצב בגן- שמואל שזאת כנראה הדוגמא שלך, אך הקיבוצים החזקים כיום שאינם ''נדלנים'', כמותם אפסית, ובהם לשם העיניין חלקם של קיבוצי הפועל המיזרחי רב ביותר. תהליך ההפרטה העובר על הקיבוצים בבסיסו הוא תהליך של חזרה למוטב באם יעשה בעדינות ובשכל: בבסיסו חזרה לאחריות של החבר על הוצאותיו וקודם לכן אחריות להכנסותיו. מעצם ניתוק הקשר הזה, בתחילת דרכה, ישבה התנועה כולה על זמן שאול, כי כמה זמן ניתן לתת בידי החברים את המפתח לכמה אני צריך להרוויח וכמה מותר לי להוציא? קני מידה אלו עבדו רק בדור הראשון שהיתה לו מחויבות חזקה לרעיון, התחילו להתפוגג בדור השני, ונמוגו בדור השלישי, ממש כמו שכתוב ''בספר'': המהפכה, כל מהפכה, מחזיקה מעמד עד הדור השלישי, שאז נהרסת מבפנים. הקיבוץ הוא מטפורה לעובר על החברה הישראלית כולה ונכון עשה מנדס שהשתמש בדוגמא. אני לפחות אישית, מייחל להבראתה ושימורה של התנועה הקיבוצית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רפי, הבעיה היא אכן מיבנית אבל המהפך - השינוי |
|||
|
|||
בגישת השלטון המחליף היה גורם בכך שעד אז נשא השלטון באחריות בימי סגריר אבל הבעיה היתה היחס לאחריות. לדעתי אתה צודק לגבי הקיבוצים הדתיים בגלל שהם נכללים באותה קבוצה שכן פעלה באחריות למרות החלוקה השווה של ההכנסות. יש לזה קשר לנדל''ן בעקיפין משום שאותם קיבוצים (לפחות חלק מהם) גם צברו נדל''ן בעבודה קשה ובכסף שחסכו לאורך השנים. קיבוצים אלו ניהלו באחריות את חייהם גם בעתות של מצוקה ולא רק בדור הראשון ואפילו הדור השלישי ממשיך בכך כי הצלחה לא אוהבים לפרק. אני חושב שההבנה של המושג ערבות הדדית היא העיקר. מי שסמך רק על הכלל (התנועה, המדינה), נטש את האחריות לחייו וסופו ליפול. מי שלמד רק לקחת גם כן נפל והפיתוי היה גדול. מי שנהג באחריות ולא רק לקח כאשר נתנו בנה מפעל לתפארת שנשאר חזק גם כאשר הגל הלאומי עבר לדגשים אחרים. אם אכן תעשה בדיקה אני חושב שתגלה שהקבוצה הטובה של הקיבוצים החזקים מהווה כשליש מהתנועה הקיבוצית. הבעיה היא קודם כל בכך שעבור חלק גדול של הקיבוצים/קיבוצניקים הנעלם או נחלש מאד המושג אחריות. אני מסתייג מהדוגמה של שמעון רק מבחינת איזה חלק מהתנועה הקיבוצית צריך לכלול בתוכה. אני מסתייג גם בכך שהוא תולה את הבעיה בשוויון. כי אני מכיר לא מעט דוגמאות ששוויון ושיתוף אמת גם מצליח. דבר אחרון, בארץ התאור נכון אבל זה לא הבעיה של השמאל אלא של רוב העם. רוצים לעבוד מעט ולחיות כמו מי שעובד הרבה עם הרבה אחריות. תמצא את הציבור הזה בימין ובשמאל. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי