  
  
  
|
 |
|
||
  לדוד פלד: מלחמת כנופיות בראשות הראיס בן גוריון |
|||
|
|||
כרגיל שאלותיך רבות ומורכבות במובן החיובי. כדי להשיב לך תשובה מלאה יש צורך לכתוב מאמר נוסף וזאת לא אעשה. הרחבות לחלק מן הנושאים תוכלו, אתה ואנשים אחרים הפורום, למצוא בספרי ''תיק רבין - איך תפח המיתוס'', שאגב מתוכנן להופיע בעוד חודשים אחדים בגרסה חדשה שתכלול גם את מעורבותו של רבין בפרשת אלטלנה, שרמזתי עליה בתשובה לעיל לשמעון, גם את הרצח, גם את הסכם אוסלו וגם את אינתיפאדת אל אקצה. זאת אחת הסיבות שאני ממעיט להשתתף בפורום. ועתה לתשובות בקצרה: 1.גם במלחמת לבנון ב- 1982 צה''ל לא ניהל שום קרב חטיבתי, לכן אין מה להלין על הפלמ''ח במלחמת העצמאות בענין זה. צה''ל איננו צבא מקצועי ואיננו מסוגל לנהל מבצעים במסגרות פיקודיות גדולות. אבל כמו במלחמת לבנון ובמלחמת יום הכיפורים, המסגרות המבצעיות היו כפופות למפקדות בכירות יותר שמפקדיהם נתנו פקודות והיו אחראיות לנעשה אם גם שליטתן היה קלושה. לשאלתך הקונקרטית: מבצעי חטיבת ''הראל'' בוצעו על ידי מחלקות ופלוגות אך הן לא היו עצמאיות והן קבלו פקודות גם תוך כדי הקרבות ממפקדות גדודים וחטיבות. 2. אכן, אין סיבה להיעצר ברבין. האחראי למחדל ההכנות הלקויות למלחמת העצמאות לניהול הכושל של המלחמה (יחד עם תוצאותיה הטובות כמו במקרה מלחמת ששת הימים וזאת בגלל מחדלים גדולים יותר של הערבים) היה דוד בן גוריון. יגאל אלון נושא גם הוא באחריות כבדה וגם כל הצמרת הביטחונית של אותה תקופה. קראו את ארבעת הכרכים שפרסמתי עד כה (מתוך 12 מתוכננים) על מלחמת העצמאות ותקבלו תמונה מלאה של ההתרחשויות בתחום זה. 3. לפחות במחצית הראשונה של מלחמת העצמאות, עד הקמת המדינה ועד פלישת הצבאות הסדירים, התנהלה בארץ ישראל מלחמת כנופיות. השאלות הפוליטיות פנימיות העסיקו את ראשי מערכות הביטחון בצד היהודי ובצד הערבי יותר מאשר השאלות הצבאיות. גם בנושא זה אני דן בארבעת הכרכים. 4. דוד בן גוריון לא הדיח את רבין כי הוא לא הבין עד סוף חייו את הוויית הצבא והמלחמה כפי שרוב מנהיגי המדינה ורוב אנשי מערכת הביטחון אינם מבינים אותן עד היום. 5. דוד שאלתיאל אכן לא תפקד טוב יותר מרבין ומאחרים. אבל הוא היה ''יקה'' ששירת בלגיון הזרים הצרפתי. הוא התקומם נגד ביזת הפלמ''ח בקטמון. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| שוב על קונטקסט |
|||
|
|||
אם למצות את מה שאמרת: 1. המח''ט רבין פישל, הן כמפקד ןהן כדמות מוסרית. 2. הנהגת המדינה בהקמתה הייתה נגועה בפוליטיקה. בלי לחלוק גם על עובדה אחת שהעלית, שאלתי היא למדד לפיו אתה שופט ומגיע למסקנותיך. בא ונבחן את העובדות אחת לאחת: א. עובדה אסטרטגית בן-גוריון לא העריך נכון את מצבת כוחות האויב שניצבו מולו וחסמו את כביש ירושלים. לו היה יודע, היה כובש את הכפרים ששלטו על הדרך. הזמן: אפריל 1948. הרקע, מנדט בריטי, טרם הכרזת המדינה וטרם פלישת הכוחות הערביים, כאשר כוחות בריטיים מתערבים ברוב המקרים לצד הערבים. היישוב במצב של בלימת התפרעויות בסגנון המוכר של 1936-1939. הכוח הסדיר המאומן היחיד העומדים לרשות המטה הכללי הוא הפלמ''ח, צה''ל אינו קיים אלא מתחיל בגיוס והקמת יחידות נוספות (חי''ש פו''ש מח''ל, כל זה יותר מאוחר). האצ''ל מאורגן כמחתרת שהתמחתה בפעולות מחתרתיות. הארץ כולה בוערת כאשר יש להחליט להיכן לשלוח קודם את הכוח הצבאי, שנחשב לעילית צבאית (וגם פוליטית) וההחלטה - ירושלים תחילה. ציוד צבאי, מוצא מהסליקים ואין מספיק לצייד את כולם, גם אם ''כל העם צבא''. הפלמ''ח, חוד החנית של צה''ל (שטרם הוקם) אינו אלא תנועת נוער (ראה פוצ'ו) שהתחנך על ברכי וינגייט, על היציאה מהגדר, אך לא מעבר לפעולות התכתשות מקומית. ב. עובדה מבצעית (מבוסס על התיאור שלך) ביום העשרים באפריל עצר כוח זעיר שיירת אספקה. מפקדה: יצחק רבין. הכוחות העומדים לרשותו מסוגלים לפעול ככיתות (הרי כך התאמנו) ולהסתער על האוייב, כאשר הם נסעו כמאבטחים ןאומנו לירות מתוך ''המשורינים''. הרי המטרה שהוצגה לפניהם הייתה להעביר את האספקה. כיצד הוא אמור היה להדוף את ההתקפה? לארגן כוח ולהסתער? הרי זה ברור כשמש. הן כל טירון הצה''ל של היום מכיר את התרגולת. כל מ''כ יודע שזה מה שהוא אמור לעשות, גם בלי לחכות לפקודה, לא של מפקד הפיקוד לא של איזשהו מח''ט ובוודאי לא של איזה מג''ד. האם זה מה שעשו בשיירות ''המשוכללות'' בלבנון? אני איני יודע את התשובה, אך תשובה שתספק אותי היא הייחוס. הכוח אומן לפעול בצורה מסוימת ופעל כעדר ללא רועה. הייתה כיתה, מחלקה, או השד יודע מה, שהייתה אמורה להתארגן ולא עשתה כך (דרך אגב, בהתקפות על השיירות השתתפו לא אחת מאות כפריים מהאזור, וגם חייל מאומן מתקשה להעריך נכון מהו גודל הכוח העומד מולו). בקיצור, פשלה מודיעינית, בהפתעה צפויה, ותנועת הנוער הכזיבה, שמפקדיה המנוסים היו בשנות העשרים לחייהם! שככתי לציין את ''חיל האוויר'' שסייר למעלה ומסר דיווחים, שלא לדבר על אמינות הקשר. בקיצור: רבין בסיטואציה שתארת, לא היה רומל. איפה היו כל דרגות הפיקוד האחרות, ואני מדבר על המכ''ים? למה הם הסתפקו בירי לא מדוייק מחרכי הירי מסטנים שהוצאו כמה דקות קודם לכן ממחבואם בתוך הרכבים? 3. רקע חברתי חברה מפולגת ומשוסעת באידיאולוגיות, המוזנות במאבקים פוליטיים, שהגוף ההקרוב היותר למה שאנו מכנים היום ''ממלכתיות'' ניתן לייחס אותו רק לגוף אחד, שהיה רחוק מלהיות מונוליטי: ''הסוכנות''. חברות דומות במצבים דומים הגיעו למצב של מלחמת אחים, שהתחוללה בעת ובעונה אחת עם המאבק לשחרור לאומי. לא היה מנהיג אחד בעת החדשה (למעט נשיאה של צ'כוסלובקיה שהחזיר לאחרונה את המפתחות) שלא הגיע למעמדו אלא לאחר מאבקים פוליטיים מכוערים. בן-גוריון לא היה שונה בכך. בוודאי שנכון בתאוות שלטון, אחרת לא רק שלא היה מגיע למעמדו אלא וודאי שלא היה מחזיק מעמד בתפקידו. מה שמפליא, שלמרות כל האמור לעיל, הצבא המבולגן הזה עבר משלב הבלימה לשלב האופנסיבה מיד לאחר תום ההפוגה הראשונה. מה שיותר מעניין, שצבא מבולגן זה, בפיקוד פוליטי של אנשים ''שאין להם מושג מהו ביטחון'' הצליח להביס גם צבאות סדירים. אמנם במחיר של 10% מהאוכלוסיה היהודית באותה תקופה (משהו כמו 600 אלף הרוגים היום בהשוואה לא מדויקת) אך הצבא ניצח. בן-גוריון, הפוליטיקאי הערמומי, הוכיח שהאינטואיציות שלו היו חדות ומפותחות כאשר הכריז על הקמת המדינה היהודית. או שתורת הביטחון שלך מצאה פה חריג שאותו היא צריכה להסביר, או שמלחמה מנתחים לפי המעורבים בה. מסתבר שגם לצבאות ערב לא היה רומל או מונטגומרי. אלו מספר נקודות ''קונטקסט'' שבוודאי יש לך תשובה עליהן. לא התייחסתי לקטמונים פשוט שמשום שלדעתי זוהי פרשה שבבודאי הוצאה מכל הקשר סביר. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לדוד, קונטקסט היא מלה, לא תירוץ |
|||
|
|||
1. הרקע שאותו נסחת אינו מתאים למה שהיה. דוגמא: הבריטים לא התערבו ברוב המקרים לטובת הערבים כפי שכתבת! 2. במקרה של השיירה, המח''ט יצחק רבין, אמור היה לתפקד כמפקד מחלקה, או פלוגה : לארגן כמה עשרות לוחמים, להסתער על 30 הערבים שירו מן המערב להבריחם או לחסלם. בסוף של דבר כך נהג כך קצין המודיעין של חטיבת הראל זרובבל ארבל.אם קצין המודיעין נהג כך, המח''ט קל וחומר. 3. בכל מלחמה יש אי וודאות. גם במלחמת יום הכיפורים הצבא היה מבולגן. וזה אינו תירוץ לשום דבר. 4. בגלל התפקוד הלקוי של מערכת הביטחון בראשות בן גוריון לא הכרענו את הצבאות הערבים בחלק השני של המלחמה כפי שיכולנו לעשות. 5. כדי להימנע מתשלום פוליטי ואישי מנעו בן גוריון רבין וחבריהם, את חשיפת הליקויים במלחמת הלךעצמאות ובכך יצרו בארץ תרבות של אי הפקת לקחים. את בניית תרבות המיתוס הביטחוני שום קונטקסט לא יכול להצדיק. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי