|
מיקצועי.
דומה שהפלמ''ח וגם ההגנה היו אירגונים עם אימון מזערי והרבה יצירת תרבות והווי ושפע של שירים יפים.
ניתן לתאר את פעולות ההגנה כשם שסארטר מתאר את הריזסטאנס: ''נשאנו כמה מזוודות ממקום למקום''.
ההוויה היתה: מצבורי נשק, קצת אימון ירי וקפ''ק, הרבה קומזיצים ופינג'נים וציזבטים, וסיפורי גבורה נוכח הג'נטלמנים הבריטים בשיריוניות ששמעו על איזה סליק בקיבוץ, והיפגינו נוכחות אדיבה.
מה פלא שמפקד יחידת הראל קיבל מעין הלם קרב?
צעיר יפה תואר, ודמות מושכת באורחותיה, מאותם אלה שעל כל מילה שלהם פתחו כולם וכולן עיניים מעריצות. מדובר בחבורות מסוגרות שפיתחו הווי מפותח מאד והרעיפו הרבה חסד זה על זה כל זמן שלא ''חרגת''.
ההווי היה חבורתי ולא מוכוון להתמודד עם בעיות ממשיות. לכן, חוסר מיקצועיות בכל תחום.
עד היום, אנשי מיקצוע מעולים, כשרואים אחד כזה, מייד הופכים אותו המוני טרמפיסטים לחמור ופרה חולבת, והאיש נאלץ לברוח כל עוד נפשו בו לארה''ב או למקום אחר.
רבין, איש מוקף אהבה שמעריצים כל מילה שלו, גילום חי של האתוס התרבותי. יפה הבלורית והתואר שבנות ''היקיפוהו עד צואר''.
ולפתע, יורים עליו מתוך כוונה להרוג. בוודאי שלקה בהלם זמני.
מזלינו שהיו גם קצינים וחיילים מיקצועיים, מתנדבי מח''ל. |
מה, גם לך האמת כואבת?
