  
  
  
|
 |
|
||
  רפי: יש רבים הטוענים שקרוי נרצח בדם קר. ובארץ. |
|||
|
|||
וכן טוענים הספקנים שהדבר בויים כהתאבדות על ידי כאלה שעיסוקם בדברים כגון הא. לדוגמא, בעל אתר אוביקטיביסטי בארץ כתב בזמנו בפסקנות בפתיל של אשד באייל: קרוי לא התאבד. קרוי קידם גישה המקובלת ביתר שאת מאז רייגן ומרגרט תאצ'ר במערב. ה''אגואיזם'' אינו אלא גישת ''האגואיזם הנאור'' במובן שהאדם משכיל לדאוג לענייניו טוב יותר מפקיד השילטון, וזו גישת האגואיזם הנאור שקודמה על ידי הליברלים הכלכליים/חברתיים של המאה ה- 19 כמו ג'והן סטיוארט מיל, וכיום על ידי אנשים כחתן פרס נובל לכלכלה מילטון פרידמן. בארץ לא סלחו לו על כך שהיציג לדעת הקהל באופן בהיר גישה כלכלית לא מרקסיסטית ולא סוציאל דמוקרטית (בנוסח מיינרד קיינס). לכן, לפי מיטב התעמולה המקומית המילה ''אגואיזם'' במנותק מהקשרה הוצגה כנטייה לרמוס אחרים, דבר אותו הישליכו ממעמקי נפשם על האיש, השלכה במובן הפסיכולוגי -פרוייקציה - שכן הם עצמם רמסו אחרים, לפי מיטב המסורת הסובייטית שרמסה אנשים בשם ''המדינה'' וקראה לדיסידנטים ומבקרי המשטר הסובייטי ''אינדיוידואליסטים אגואיסטים''. נ.ב., קרוי עזב הארץ חרף משכורתו הנאה באקדמיה ומוקיריו הרבים, ככל הסביר מכיוון שזרועות תמנוניות/אפלוליות עשו לו כאן את המוות בהתמדה, עיקשות, ונחישות של ''המשטר הישן'' ו''אתה בחרתנו''. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| צדקה וגמול ורחמים: קרוי הפך את איין ראנד על פיה. |
|||
|
|||
צדקה וגמול ורחמים: קרוי הפך את איין ראנד על פיה. אם איני טועה, קרוי לא דגל באי מתן צדקה ועזרה. הוא אמר שאין זה תפקיד המדינה, אלא עניין רצוני של בחירה של הפרט. דבריו הבליטו מסר של אי מוכנות לעזור באופן אוטומטי לכל אדם המציג עצמו כניזקק מבחינה כלשהי, דבר סביר לכשעצמו. קרוי הפיץ ועורר עניין אכן בגישות כלכליות/חברתיות של הליברליות הבריטית מהמאה ה- 19 . ברם, גישתו ממשיכה מעבר לאיין ראנד והגישה הליברלית הקלאסית ואיני יודע מה ההיסטוריה האישית שלו שדחפתהו להראות מידה של קור מובלט לאנשים כאלה ואחרים. האם גישתה של איין ראנד של כפיפות קשר לשיקול דעת וסנטימנט וולונטריים (רצוניים) יושמה כאן כהלכה? העמדה השמרנית הינה מכל מקום זו של עזרה תוך היענות לסנטימנט ואף למידת הרחמים. עמדתי היא שרגש הרחמים לא היה מתפתח באדם וביונקים אם לא היתה סיבה מצויינת מדוע יהיה ויפעל פעולתו. עמדת קרוי בנושא היתה זאת של השלכת חול ''מיותר'' מכדור פורח, בבחינת - ''רבים הטפילים הניתלים על צווארי'', כיד הרטוריקה הגאה והאסרטיבית, ותכף נראה מה קורה כאן. וכבר ניסחתי עמדה זו בגירסתה הפרוטו-בולשביקית כדלקמן: כולנו בכדור פורח, נשאר פה מי שלא טורח, אנשים כחול נשליך, זה הרי התהליך. ובמאמר מוסגר - קרוי הפך את איין ראנד על פיה, בהתאמה עם המציאות והפרגמטיקה שרווחה בארץ בימיו. עמדה זו לא היתה חדשה, אלא שקרוי הושפע מגישה בולשביקית וותיקה שהפרקטיקה שלה היתה רטוריקה אמיצה וראויה בראש מורם ובאסרטיביות, כיאה לאדם צודק, וזאת בצד התנערות מאחריות , דהיינו ממה שמקובל במשפט לקרוא ''חוזה מכללא או חוזה מובלע''. הכוונה לכך שיש חוזים שאינם מנוסחים במסמך, אך חלים כחוזה לכל דבר מכוח יחסי השותפות וההשקעה. אדם משקיע רבות לעיתים, כלפי צד אחר שנתן לו להבין שהדבר אינו לשווא וכרוך הן בתגמול מטריאלי והן/או לא מטריאלי. לא כל תגמול כידוע הינו אך ורק במונחים של מטבע ושטרות הנימסרים ליד. גישתו של קרוי אם נבינה נכון, נובע ממנה שבכל אינטרקצייה בה גורם א' משקיע זמן ומשאבים, יש לנסחה בחוזה מפורט לפרטיו. אך דבר זה אינו בר ישום בכל מגע והשקעה. למשל במקרה של עובד המועסק לתקופת ניסיון, או במקרה של, ''החל לבצע הפרוייקט,זוז, נתחיל מגמול קטן, אך האפשרויות בעתיד פתוחות ובהתאם להשקעה'' ובארץ מוסיפים תכופות ''יהיה בסיידר''. וכללית אנשים ניכנסים לפעמים למצב השקעה שאינו מנוסח חוזית גם בגלל מידה של חוסר ברירה - כגון במצב של אבטלה רבתי, או, במקרה קיצוני, אדם המוגדר כ''נואש'' דהיינו בעל מרווח ברירה מצומצם: כגון, במקרה פרדיגמטי וקיצוני אך האנלוגי לסיטואציות פחות מוקצנות: נערה הנימלטת מאב אנס ובית עריץ בו דאגו גם לחתוך ולנתק כל בן ברית פוטנציאלי על מנת להכשירה לעבדות מסוג זה - נימלטת לידי אדם הנושאה לאשה ומוציאה מהבית המתעמר, אך מסתבר שבמצב ברירה מצומצם שנאכף בכוח היתה זו עיסקה בה ''הנערה ניקנתה בזול'', דהיינו נפלה בידי איש לא מוצלח ומתעמר גם הוא, שניצל המצב ל''עיסקה מוצלחת וזולה''. כן, זהו חלק קיים, גם אם לא רצוי שיש למזערו (וכתבתי מספר עבודות על הדרך למיזעור זה) מהפרגמטיקה של השקעות רגשיות, אינטלקטואליות, משאבי עבודה פיזית וכל משאב שהוא. אבל הרטוריקה הקרויאנית, שכאמור היתה המשך של ''בתוך מציאותי אני חי'' אותה מציאות וותיקה של רטוריקה ומנטליות כדור פורח בולשביקית משהו (שיש בה אולי מהעריצות הטטרית או המיזרחית, איני יודע, או מההגליאניזם הקולקטיביסטי/מאיין, או נפילה בידי מילכוד הרטוריקה הבאה להכשיר את המעש ההפוך לה; והנושא אינו פשוט -מדוע תורת-חסד מביאה לעריצות ודיכוי וליסטום ומנטליות גנגסטרית די שכיחה דווקא כלפי אנשים בונים וחיוביים ובעלי יכולת), אותה גישה קרויאנית הביאה ביתר שאת להתנערות ''כדור-פורח'' מחוזי מכללא. הגישה הזאת נתנה הכשר אתי למצב בו גבר שחי 20 שנה עם אשה שהישקיעה בו רבות, יכול לאמר ''אין חוזה -היא נטל, נפנפו אותה ממני, מדובר באשה פרזיטית והענות לפרזיטיות''. הגישה הזאת שיושמה על ידי רב-שגל צברי ידוע (היא שכבה איתי מרצונה, מדוע לא התנפנפה ללא מלה מייד לאחר מכן, הרי לא ניסחתי אתה כל חוזה), גישה זו קידמה מצב בארץ בו חסרי כישרון יכולים להתעלק על בעל כישרון ובעל תרומה, לקחת את תוצריו ופרי מאמציו, ואחר להתנער ממנו. כל מה שנידרש כאן זה רטוריקה של כוח וגבריות, ואיין ראנד בגירסתה הקרויאנית/בולשביקית-למעשה מעניקה כאן גם את זקיפות הקומה האתית, להיפוך הזה. יוצא שטופחה כאן, מאחורי הרטוריקה, פוזה של החלטיות המאפשרת לחמוס, לקחת ולא לתת שכר. זאת בהתאמה גם עם ערכי המאצ'ואיזם הגברי של החברה הישראלית. כן, קרוי חי בתוך עמו, והישכיל להפוך את איין ראנד על פיה, בהעניקו הכשר לבוזזים לחמוס את דומיהם של דגני טאגרט או ג'והן גאלט. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| מאידך כשחושבים על זה, גישת קרוי היתה חשובה |
|||
|
|||
להשרדות בחברה הישראלית. גישתו כאילו אומרת: נסח חוזים מפורטים ככל שתוכל. אל תסמוך על ''יהיה בסיידר''. יגידו לך, ''למה אתה כזה חשדן, מה כולם מרמים''? תן למילים הצדקניות/מקנטרות שכנראה יש סיבה מצויינת לאמרם להתחלק לך על הת_ת. שמעתי כבר אנשים שאמרו שרק כשהיו פרנואידים בגישתם, יצאו נישכרים, וכשלא, יצאו בשן ועין, כולל גם בעיטה בת__. אילו רק ידעתי להקשיב לו בזמנו, למה שהתכוון באמת, בבחינת מדריך להשרדות בחברה הישראלית, במקום לעסוק בפופר, באייר, בסרל ושימפנזה, סליחה, לייבניץ. ובלוגיקה. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי