  
  
  
|
 |
|
||
  גברת ברוריה היקרה, |
|||
|
|||
לאחר ששפכת קיתונות של ביוב מילולי על מר ספירו, וגם קבעת לגביו אבחנה אישיותית, שנאה עצמית, (אני מקווה כי כאדם אחראי עשית זאת מתוך היכרות עם האיש ולאחר שעיינת במבחני אישיות שנערכו לו), עדיין אין לי מושג מה היא המחלוקת שלך עימו. הוא מעלה ברשימתו מספר טענות. הוא טוען כי אלפי חיילי צה''ל נהרגו במלחמות מיותרות, כמו למשל מלחמת יום כיפור, שפרצה לאחר שראש הממשלה גולדה מאיר סרבה להצעות השלום של הנשיא סאדאת, שנימסרו לישראל שנתיים בטרם המלחמה. מה דעתך בנדון? הוא סבור כי התגייסותו של הצעיר הערבי מחיפה לצה''ל לא תטיב עימו, לא בקרב עמו ולא בקרב המימסד הישראלי, ומפנה אותו לגורלם המר של המשת''פים וחיילי צד''ל. מה את חושבת? הוא מתרעם על כניעתה של ממשלת ישראל לממשלת טורקיה בעניין איזכור השואה הארמנית בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. האם יש לך מה לומר בעניין זה? הוא סבור כי קנאות דתית, בין מוסלמית, בין יהודית, מהווה אסון. האם את חולקת עליו? | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הרשה לי להתחיל מהסוף, רגיס |
|||
|
|||
זו כמובן דעתי, ולא דעתה של ברוריה. קנאות דתית היא דבר רע מאוד - כל עוד היא מביאה למעשים רעים. אני מניח שלא תתנגד לפעילות צדקה התנדבותית שנובעת מקנאות דתית, עשיית חסד/הרמת קרן ה' בעולם וגו' וגו'. אבל הגזירה השווה שעורך ספירו היא יותר מאשר צביעות והתחסדות, היא ממש גובלת בטיפשות. באותה המידה אני יכול להשוות בין כייס לאנס, ולטעון - תוך גילגול עיניים נמרץ השמיימה - שאלו ואלו עבריינים פליליים, וכי עבריינות פלילית היא תופעה שלילית... לגופו של עניין, המתנחלים היהודים והמחבלים הערבים הם הפכים גמורים, מכל הבחינות, אך בעיקר מבחינה מוסרית. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| רגיס,נכון כואב על כי שלושה מיליון ארמנים נטבחו ע''י |
|||
|
|||
הטורקים, ומי כמונו יודע את הכאב והצער, עצם היותנו עם שנרצחו לו שישה מיליון, אך אינני חושבת שהדלקת נר או משואה, בלי שום קשר למוצא האתני, מתאימה בארועי יום העצמאות, כי הרי יום העצמאות הינו גרידא עם ישראל, מדינת ישראל, המאבק ותקומתה של המדינה, ושל העם היהודי. נעזוב את המחלוקות האחרות מעצם היותינו מדינה דמוקראטית, היתנחלוית שמאל וימין, את הנעשה אין להשיב ומצד, עשתה לא נכון ממשלת ישראל שנענתה ללחץ הטורקי, וכשם שישנו יום השואה של העם היהודי בארץ ובתפוצות,בטקסים והדלקת נרות, אין מן הנמנע שיקוים בארץ ובתפוצות יום זכרון לשואה הארמנית, | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| למה מליון אחד צריך מוכפל פי שלש?אחד לא מספיק חמור? |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| גם היטלר אמר הרבה דברים נכונים. אז הוא היה פחות |
|||
|
|||
היטלרי? כל דמגוג משרבב דברים נכונים בטיעוניו. זה לא מוריד מ''דמגוגיותו''. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לאדון רגיס שלום, |
|||
|
|||
איני מכירך כמובן. לראשונה קראתי מספר כניסות שלך כאן ביומים האחרונים. נהנתי ממספר הבטים של כתיבתך אך בכונה לא אכנס לכך כרגע (אני חיב כעת לזוז וגם אם היה לי זמן, לא הייתי רוצה לשחד את מחשבותיך לפני הבאות). מאחר וקראתי מכתיבותיך רק מעט כאמור, לא נזדמן לי ללמוד דעתך העקרונית על שתי הסוגיות הבאות. מענין אותי לדעת מה דעותיך העקרוניות בשתי הסוגיות הבאות שאציג כאן, מבלי להתיחס למקרה מסוים כל שהוא. בשתי השאלות שאציג, ''צד'' משמעו אדם כפרט, חברה או עם שלם. 1. צד A פוגע בצד B, וגורם לו נזק. בלתי תלוי אם צד B ''גירה'' (בלשון הילדותית) את צד A (אך לא פגע בצד A פגיעה מהותית כל שהיא). האם באופן עקרוני, וללא תנאי, כולל לא בתלות בארוע אחר ונפרד שקרה בין צד A לצד B קדם לכן, צד A חיב לפצות בפצוי ראוי את צד B על הנזק שגרם? 2. האם צריך להתקים חוק התישנות על הפצוי הנ''ל? אם כן, יש להסביר ולנמק לפי איזו אמת מדה תקבע תקופת ההתישנות ומי יקבע זאת. כמובן שהתשובות יכולות להיות שונות לגבי פגיעות שונות וסוג הצדדים (פרט, מדינה וכו'). הערה: גם התשובה: אין לי עקרון בנושא זה או אחר היא תשובה ענינית. לא אחזור לפני הערב אך כשאחזור יהיה מענין לקרוא תגובתך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לכבוד מר דוד שרמן, |
|||
|
|||
תודתי למחמאותיך ושאלותיך. באשר לשאלה 1, ניסוחה לא ברור ועל כן אני מתקשה לענות. באשר לשאלה 2, אין מסמרות ברורים. ישראל וארגונים יהודיים, כמו גם יהודים על בסיס אישי, מוסיפים חדשות לבקרים תביעות פיצויים מגרמניה ומארצות אחרות (פולין, הונגריה, רומניה, שוויץ ועוד) על רכוש שאבד, או הוחרם, חשבונות בנקים שבעליהן לא אותרו, בגין עליית הנאצים לשלטון ומלחמת העולם השנייה. וכבר עברו 70 שנים מאז עלו הנאצים לשלטון. אני מניח שהמכונה לייצור כספי פיצויים עוד לא גוועה. תמיד באים עורכי דין ממולחים עם המצאות חדשות. לעומת זאת, אם ניקח את הדוגמא של התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל, אזי התביעה לבעלות על ארץ שלמה שאבדה, רלבנטית גם כעבור אלפי שנים. במלים אחרות, הפלסטינים רשאים לצפות קדימה בתקווה על אף מצבם הקשה כיום, הן באשר לפיצויים על רכוש שאבד או הוחרם, הן באשר לתיבעתם על המולדת שנישדדה מהם. הזמן עובד לטובתם. עברו רק 55 שנים, ועל פי הדוגמאות של פיצויים מגרמניה ובעלות על ארץ ישראל, יש להם עוד זמן רב לדרישות פיצויים ותביעות לחזרה למולדת. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי