|
היו שהתריעו כאן בשנות ה- 30 - למשל הרב קוק, כי ההמון לא בשל לקלוט את הדרויניזם, ויפרשוהו באופן שיכשיר חברותות בזיזה ופריעה תחת ססמאות ביבים של רפי-שכל מסוג ''מי שחלש מת'' - כש''החלש'' התורן הוא כל גורם יצרני שהחבורות הללו מתגודדות מולו למטרות שוד תוך תרועות פרע. זאת בראשות מעין אינטלקטואלים מסריחים במילותיהם ורפי שכל ב''חשיבתם''.
זו אגב שיבה לתצורות חברותה בוזזת שרווחו בעשרות אלפי שנות הפרה-היסטוריה, לפני תחילת התפתחות הציויליזיציה.
תכופות, השנאה הנשמעת כמו נימרצת ונותנת הילה לחסרי היכולת שעיקרם בחברותות פריעה, אינה אלא מחפה על שחיתות וסאוב קשים בתוך מערכת כזו או אחרת, הניזונה בהכרח גם מפרקטיקה פלגיאריסטית במקרים בהם מדובר בנישה ''אקדמאית'' או פרה-אקדמאית (כזו שיש לה גם יומרות ''אקדמיות''). כאן גם השקר הפתולוגי הופך ''כלי נשק'' להכשיר את השרץ או השרצים. |
דרויניזם חברתי להמונים נבערים וחבורות בוזזים:
