  
  
  
|
 |
|
||
  הסגנון האסטמטי-פסיכופטי: על אלה ה''מבליגים בכל |
|||
|
|||
כוחם'' ומתאפקים (בנוסח המקורות ''ויתאפק המן''). אלה פגיעתם רעה במיוחד. בעייתם - כפי שמראים מחקרים רבים אודות הפרעת האישיות הסוציופאטית: תת-פעילות של ההמיספרה הימנית. אין הם יכולים לשלב ריבוי אלמנטים במבנה מרחבי. אין הם מסוגלים לראות דברים בפרספקטיבה ובאוביקטיביות - ולכן האלמנט האפיסטמולוגי - הנאמנות למציאות האוביקטיבית כפי שהיא - לא קיים אצלם. מכאן גם היעדר מוחלט של אתיקה. הדברים נראים להם נזילים - ומכאן חוסר אחריות קיצוני, וגם השקר הפתולוגי. מכיוון שהמציאות הממשית חסרת בסיס ומוקד גרויטציה משלה - הם נוטים לראותה כנזילה, ברת עיצוב ככל שיעלה על הדעת. חוסר יראת הכבוד שלהם בפני המציאות וכובדה מביאם לשייך לעצמם כוח - ''הכל כוח'' - רק כוח זה כל מה שיש, והוא שקובע המציאות עד הסוף. דהיינו אין מציאות - והגורם הסיבתי המעצב הוא ה''אני'' בלבד. כלפי אני זה, ועקב המגבלה לראות מציאות אוביקטיבית לא תלוייה, הם יבצעו את ההיפוך של הסטת מרכז עיצוב המציאות כלפיו. ויראו בו את גורם ה''כוח'' היחיד הפועל בסביבה. האם הם אם כן בעלי אישיות רבת כובד? נהפוך הוא - הם מפיצים על סביבותם מעין קלילות קולחת, משחררים בנוכחותם גם אחרים מתחושת כובדה של המציאות. לכן הם ניתפסים על ידי רבים כ''מקסימים'' - הקסם הכמו-נרקוטי של ההתנערות מאחריות והתחושה שאין שום מוקד כובד חוץ מעצמם - העצמי שאינו קיים, אלא נוטף בקפידה אף הוא. הפסיכופט אינו מסוגל לשטף דיבור המבטא רצף מושגים מורכבים בזמן אמיתי (בדומה לאילתורי ג'ז). במידה שדיבורו קולח, בדומה מהותית לזה של נרקומן, הרי שהוא יכלול פרזות ''מוכנות'' בשביל לא להחשף כהתבטאות מניפולטיבית חסרת בסיס אפיסטמולוגי תקף. לכן ישמור על דיבור מדוד, או יטפטף משפטים קצרים למדי, כאשר תכופות איזה גורם השאה או ידע נילמד בעל אימפקט כלשהו יפעל להסיח את דעת השומע מהרדידות. עם זאת, פסיכופטים יוכלו בנקל לאמץ לעצמם ''סיגנון'' על דרך החקיינות, ולכן הם עשויים להתפס כמרשימים. לעיתים הם ניראים ''ממלכתיים'', ''אחראים''. סממן היכר שלהם הוא הסגנון האסטמטי בדומה לחולה אסטמה. דומה שראותיהם מתאפיינות לכאורה באי ספיקה בדומה למצב אסטמטי , דבר היוצר גם מעין סגנון של ''אני מתאפק מול החוצפה'' כלפי זה הניתפס על ידם כסכנה למעמדם, זה שגילה מי הם ומה הם - אותו יציגו כדרך השרדות אישית כפוגע בעניין כללי ''חשוב'' כלשהו (גלובליזציה). סגנונם האסטמטי הינו מעין נשימה עצורה של ''הבלגה'' - ברוח ''אני מתאפק בכל כוחי'', דבר היוצר מעין אוירה של לינץ כנגד אויבם הטיבעי. מקור הסגנון האסטמטי של הסוציופאט הינו נקודת תורפה אמיתית שלו, למעשה, הנחשפת כאן לראשונה (שכן רבים סבורים שאנשים אלה הינם ללא נקודות תורפה, ומחושבים בכל מניפולציה עד הפרט הקטן ביותר). עקב תת-פעילות ההמיספרה הימנית, הרי שהתארגנות מערכות והיערכויות פיזיולוגיות (וגם קוגניטיביות) נוטה להיות במבנים לינאריים, בפרט במצבי מאמץ. אירגון לינארי כזה מתבטא גם בכך שהגיבוש חל מסביב למוקדים או נקודות העדפה, בדומה לגרעיני התגבשות של אדי מים לגשם, או הברות מודגשות במילה או במשפט (צורות אירגון לינארי נחקרו בעבודה שלי מ- 1991, בית הספרים הלאומי, האוניברסיטה העברית, ומדובר שם בניתוח של כמה אופני אירגון העשויים לפעול במשולב, ולא בהתיחסות להפרעה הסוציופאטית דווקא). ככל שמושטים יותר מצעי אירגון מרחביים מצד ההמיספירה הימנית- שתפוקתם עומדת ביחס ישר לאקטיבציה (רמת הפעילות) שלה - כך גיבוש כזה פחות ניכפה גירוי data-driven ויותר גמיש. אצל הפסיכופט גיבוש כזה יעשה באופן כמעט לא נישלט בשעה שגירוי בעל בולטות יתפוס את קישבו: ריח עז לא צפוי, תנועת כף יד לא צפוייה וכד'. על מנת לקזז חשיפות זאת, הרי: 1) שרמת העוררות האוטונומית של הפסיכופט נמוכה מזו של האדם הממוצע, כך שהוא ''נע'' ברמות מאמץ נמוכות (הפרשה נמוכה של קטקולמינים), וניתפס לכן כדג קר, איש קר רוח. 2) בנוסף, לפסיכופט יש מערכי הטרמה (ניבוי) רבים בפני מערכים לא צפויים, בדומה לאוצר מילים לשוני נרחב מאד. דבר זה שומר אותו בסבירות גבוהה מ''הפתעות'' ונותן לקורבנו את התחושה חסרת הישע שכל תגובותיו ידועות וצפויות לפסיכופט (מצבים אלה שכיחים בין בני זוג שאחד מהם פסיכופט ופועל לבודד את בן הזוג מגורמי תמיכה אפשריים, תוך מתן תחושה שכל מה שיעשה הלה ''גלוי'' לפניו ואין מוצא). 3) דרך אחרת של הפסיכופט לצמצם את טווח ההפתעות היא באמצעות צימצום טווח הפעולה האפשרי של הזולת והגבלתו. הדבר נעשה באמצעות יצירת לחץ. אך הדרך הפסיכופטית המוכרת ביותר לשם כך היא זו של בידוד קורבנו. לעיתים מאומץ סגנון זה גם כסגנון חבורתי (באירגון כלשהו, על ידי חבורת רחוב, על ידי כנופייה עבריינית או ממסדית, במרחב הפוליטי וכיוצא בזה). אזי ניתן לדבר על נישה פסיכופטית. לכן, עקב אכילס של הפסיכופט הקובע תכופות גם את סגנונו היא החשיפות לאלרגיה. ריח חזק, פרוות חייה, אבקנים באוויר, כל גירוי שמוענק לו בולטות עקב שוני וקונטרסט לא צפוי ביחס לסביבת הרקע. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הסגנון האסטמתי-פסיכופטי - היבט למקור מרכזי של הרשע |
|||
|
|||
האינדיוידואלי (והקבוצתי-חברתי). מסע מודרך למקורות הפסיכולוגיה האינדיוידואלית (והחברתית) של הרשע: קישורים: למקורות הפסיכולוגיה האינדיוידואלית (והחברתית) של הרשע.: http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=57... | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| כמובן שהאסטמה שמשה כאן רק כאנלוגיה ודימוי |
|||
|
|||
מדובר על סגנון קוגניטיבי-התנהגותי. ברור שהדברים לא התייחסו חלילה לחולי אסטמה או פגיעים לאלרגיה בכללותם.. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי