  
  
  
|
 |
|
||
  אי אפשר לכתוב הכל במאמר קצר, ויש אפשרות להותיר |
|||
|
|||
משהו גם לשכל הישר של הקורא ולא להלעיט אותו בכל הפרטים. אני חוזר ומציין שהסתירה הפנימית (שבאמת קיימת) איננה במאמר שלי אלא בדרך ההתנהלות של ארה''ב (ושל כל מדינה אחרת למעשה). ארה''ב פעמים רבות עושה ואומרת דברים מסויימים ולאחר מכן עושה ואומרת את היפוכם. כפי שכבר אמרתי, הסיבה לכך היא מאבקים של כוחות מנוגדים שפעם גובר האחד ולאחר מכן מתאושש וקם זה שמולו. זוהי למעשה דרכו של העולם הפרגמטי-דמוקרטי. רק שלטון טוטאליטארי יכול להיות עקבי לחלוטין, ללא כל סטייה מהקו העקרוני שרבע לעצמו. | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| זאביק, אנא עזור לי לפתור את הסתירה במאמר |
|||
|
|||
נכון שאי אפשר לכלול את כל הפרטים במאמר. גם נכון שאפשר להשאיר להמשך הדיון בפתיל. אבל אתה לצערי לא עושה זאת בכלל. אתה רק מסביר לי תשובה כללית. מצד שני שאלתי/ציינתי סתירה ספציפית שאינני יודע לפתור. אולי בכל זאת תנסה להסביר בצורה יותר ממוקדת את הדילמה/סתירה. מצד אחד אתה אומר שארה''ב (ביחד עם שאר צפומערב) מוכרים אותנו כמו צ'כוסלובקיה לפני קרוב ל- 60 שנה. מצד שני אתה גם אומר שאה''ב נוהגת בסדר (במזרח התיכון. אז ארה''ב בסדר או לא? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אין כאן שאלה אם ארה''ב ''בסדר'' או לא. המאמר שלעיל |
|||
|
|||
מנסה לנתח מציאות מסויימת ולא להעניק ציונים להתנהגות זו או אחרת. אכן ציינתי שיש מקום להשוואה בין ההתבטאויות וההתנהגות של ארה''ב ואירופה בימינו ביחס למה שקורה במזרח התיכון, ובין התבטאויותיהם והתנהגותם ערב מלחמת העולם השנייה. מאידך, פעולותיה של ארה''ב באפגניסטן ובעירק בשנה האחרונה נותנים מקום לתקווה שאולי חל מפנה במדיניות של ארה''ב ביחס למלחמת הטירור בה פתחו מדינות ''דרומזרח''. ולא אתחמק מתשובה מסתברת גם בדבר השאלה הערכית שלך: אם ארה''ב הינה או תהיה ''בסדר'' או ''לא-בסדר'' כלפינו, זאת נדע רק בעתיד הרחוק יותר, כאשר תהיה לנו פרספקטיבה טובה יותר. מעשי ארה''ב יקרבוה ומעשיה ירחקוה. ממה שאירע עד כה, בשנה האחרונה, נראה לי שיש מקום לאופטימיות זהירה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| תודה |
|||
|
|||
| _new_ |
|
|
|
||
| אתם פשוט מתעלמים מעובדות החיים |
|||
|
|||
כל מדינה פועלת ע''פ האינטרסים שלה (או על פי מה שניראה לה כאינטרסים שלה). בוש הוא בראש ובראשונה נשיא ארצות הברית. צ'מברליין היה ראש ממשלת בריטניה והוא באמת האמין שאין הצדקה לכך ש''בריטים ימותו עבור איזו מדינה נידחת במרכז אירופה''. מנהיגים יכולים לטעות, ולפעמים הם גם טועים בגדול (כפי שסטאלין טעה בהזניחו את כל ההתראות שקיבל על כוונת גרמניה להתקיף את רוסיה). אבל ביסודו של דבר פעולותיהם מונעות ע''פ מה שניראה להם כטוב ביותר עבור ארצם, ולא ע''פ שיקולים של ''צדק'' אוניברסלי או שטויות אחרות ממין זה. האמריקאים קצת יותר טובים בתחום הזה מאשר אומות אחרות, אבל גם הם לא יקריבו שום אינטרס חיוני (או אינטרס שניראה להם כחיוני) שלהם לטובת איזו מדינה נידחת במיזרח התיכון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| אני לא מתעלם |
|||
|
|||
ניסחתי שאלות בכדי להבין את מה שאומר המאמר על המציאות. אין שם דבר על עמדתי לגבי המציאות ועובדות החיים. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| ישראל, צדקת בכל מה שכתבת. אבל עדיין אין זה סותר |
|||
|
|||
במאומה את מה שכתבתי אני במאמר על מלחמת העולם השלישית. בסופו של דבר, גם האינטרסים הלאומיים של כל מדינה מושפעים מהתרבות שבתוכה היא מצוייה. מדובר כאן במאבקי כוח של תרבויות ומהתרבויות הללו, כאמור, נגזרים האינטרסים הפרטיקולריים. | |||
| _new_ |
|
 |  |
| מערכת פורום ארץ הצבי אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי